טראוט לייק עד סטיבנס פאס

30.8, יום רביעי-

מייל 2221.3 עד מייל 2230, סהכ- 8.7 מייל, 13.9 קילומטר.

פתחנו את הבוקר בהליכה של 5 מייל לעבר הכביש שממנו מגיעים לעיירה ״טראוט לייק״ שנמצאת במרחק 14 מייל. ההליכה הייתה רגועה ונעימה, עם עלייה בהתחלה ואז ירידה עד לכביש. ממש לפני הכביש מלאכי השביל מהעיירה השאירו 2 פחים- אחד לאשפה ואחד מלא בפירות, אגוזים שונים וכל מיני דברים מתוקים. יש שם גם רשימה של כל מלאכי השביל מהעיירה כי בכביש אין כמעט מכוניות בכלל והם באים כל פעם לאסוף ולהחזיר את המטיילים לשביל. כמה דקות אחרי שהגענו הגיע דקס, איש חביב בן 70 בערך, שקיבל טלפון ממטייל אחר לגבי הסעה לעיירה. היינו סך הכל עשרה מטיילים ובדוחק הצלחנו להיכנס כולם למכונית (זה היה טנדר סגור ונדחקנו מאחורה 6 מטיילים עם כל התיקים :)

העיירה עצמה אמנם קטנטנה אבל ממש אוהבת מטיילים- ישר הלכנו לאכול, ומכיוון שבאזור יש מלא האקלברי (סוג של אוכמניות), אפשר להוסיף לכל מנה בערך תוספת האקלברי. בארוחת בוקר גם התבשרנו שיש עוד שריפה בהמשך ושהשביל סגור מהעיירה הבאה אליה נגיע בעוד 70 מייל, ל-52 מייל. זה ממש מבאס...

אבל אין הרבה מה לעשות.

משם הלכנו למכולת לקנות אוכל לימים הקרובים, קצת נחנו ואז בצהריים המאוחרים חזרנו עם דקס לשביל והאפי ואני עשינו עוד 3.6 מייל עד למעיין חמוד. שם עצרנו ללילה וזה היה נהדר כי רצינו לקחת אחהצ רגוע ולנוח בשביל והלכנו לישון כבר בשבע!

בעיקרון הארוס של האפי טד וחברה טובה שלה מג מגיעים עוד כמה ימים ותכננו ללכת ימים מאוד ארוכים כדי להגיע לנקודת מפגש אבל השריפה די שינתה תכניות וניפגש איתם במקום אחר ולכן אנחנו יכולות לקחת ימים יותר רגועים עכשיו.

31.8, יום חמישי-

מייל 2230 עד מייל 2251.2, סהכ 21.2 מייל, 34 קילומטר.

היום בו התאהבתי בוושינגטון.... בחצי הראשון של היום הלכנו מסביב להר אדאמס וקיבלנו תצפיות שונות מכל הכיוונים עליו. מדי פעם קיבלנו הצצה להר רייניר- שניהם פשוט עצומים ויפייפיים. 

השמיים היו בהירים והנופים פשוט משוגעים לגמרי. זה הרגיש יום יחסית קצר אבל כנראה כי ההליכה זרמה לנו...

לרוב אני לא אוהבת ללכת עם אוזניות ואני שומעת מוזיקה פעם בכמה זמן, בעיקר בעליות כשאני צריכה מוטיבציה. היום התחלתי לשמוע פודקאסטים והאמת שזה ממש אחלה. חשבתי שבהליכה זה יהיה לי משונה אבל יש פודקאסטים מדהימים שמעבירים את הזמן מעולה.

1.9, יום שישי-

מייל 2251.2 עד מייל 2267, סהכ- 15.8 מייל, 25.3 קילומטר.

תכננו ללכת היום 20 מייל אבל עקצה את האפי צרעה בקרסול אתמול והיום ההליכה כנראה גרמה לזה להתנפח יותר ודי כאב לה אז החלטנו לעצור מוקדם באגם יפייפיה, ולישון כאן. האמת, זה פשוט מקום מושלם, עם נוף להר אדאמס ואחו מרהיב מסביב. כמובן שגם טבלנו באגם.

רוב היום הייתה הליכה נעימה, בנוף מקסים, מלא דבורים מסביבנו נהנות מהפריחה ועושות לנו הרבה רעש באוזן :)

בצהריים עצרנו להפסקה ארוכה יחד עם בחור שכבר פגשנו בעבר שנקרא ״דה מאיור״ (ראש העיר). הוא מסיאטל וממש אחלה וקשקשנו איתו כל ההפסקה (בערך שעתיים).

2.9, יום שבת- 

מייל 2267 עד מייל 2284.2, סהכ- 17.2 מייל, 27.5 קילומטר. 

היום הנופים אפילו התעלו על אלו של אתמול. אבל היה יום הליכה לא קל, והקרסול של האפי עדיין מאוד נפוח מהעקיצה וקשה לה ללכת אז עשינו יום קצר יחסית נוסף (זה ממש נחמד האמת).

יש מלא מטיילים- כנראה בגלל שזה הסופש של הלייבור דיי וכי זו שמורה כ״כ יפה שמלא באים לכאן. 

אחהצ ראיתי דב בגדול בינוני שרץ מהר והסתתר בין העצים, ואחכ פגשנו שני בחורים צעירים שבאו לצוד דובים והאמת שדי הופתענו אבל מסתבר שעונת הציד בפתח כי בערב פגשנו אדם נוסף שהגיע לאזור כדי לצוד.

3.9, יום ראשון-

מייל 2284.2 עד מייל 2292.4, סהכ- 8.2 מייל, 13.1 קילומטר.

היום יש לנו יום קצר עם הליכה עד לוואייט פאס- שם נפגוש את טד ומג. הליכה עדיין עם נוף מקסים אבל די האזור התחיל להתכסות בעשן מהשריפה שנמצאת באזור.

כשהגענו לכביש תפסנו טרמפ לעירה בשם פאקווד בתקווה לעשות מקלחת וכביסה (אחרי 8 ימים...) לפני שטד ומג מגיעים.

בעיירה התקיים פסטיבל ומלא דוכנים לאורך כל הרחוב של העיירה. לצערנו אין איפה לעשות כביסה אז החלטנו פשוט לקחת חדר במוטל ללילה ולהתקלח, לעשות כביסה ולנוח כמו שצריך וזה גם טוב לטד ומג אחרי הטיסה וכל הנסיעות.

חיכינו להם בצד הלא נכון של העיירה בטעות אבל הם בסוך הגיעו והיה ממש מרגש להיפגש. 

משם הייתה לנו נסיעה ארוכה לעיירונת בשם פיפו. 

בגלל השריפה והשינוי בתכניות, האפי החליטה לקחת לחמישה ימים את טד ומג בחזרה לשמורה שבה היינו כי היא כ״כ יפה והמקטע הבא מלא עשן. 

אני ממשיכה הלאה וזה אומר שאחרי בערך 3 חודשים שאנחנו מטיילות יחד, האפי ואני

מתפצלות :(

4.9, יום שני-

מייל 2390.6 (סנוקולומי פאס) עד מייל 2408.7, סהכ- 18.1 מייל, 29 קילומטר.

האפי ואני קמנו מוקדם ואכלנו ארוחת בוקר במוטל בשש, ובשש וחצי זזנו לעשות קניות ומשם היא הסיעה אותי לסנוקולומי פאס, מרחק שעה נסיעה, למקום שממנו השביל מתחיל שוב אחרי הסגירה בגלל השריפה.

היה עצוב להיפרד ובעיקר מוזר להיות לבד בשביל.

היה יום הליכה קשוח. השביל מלא אבנים, וכל היום עליה להר וירידה ממנו ואז חוזר חלילה.

כל האזור מלא עשן ולא רואים כלום ואמורים להיות נופים יפים. 

בערב כשהגעתי לקמפינג פגשתי את אגם (דייפר בוי) ומאנצ׳. מאנצ׳ נקעה את הקרסול היום וזה ממש התנפח אז הם הצליחו ללכת כמה מיילים עד לכאן והם מקווים שמחר היא תוכל להמשיך. 

5.9, יום שלישי-

מייל 2408.7 עד מייל 2432.2, סהכ- 23.5 מייל, 37.6 קילומטר.

לילה סיוט! עכבר, ואחכ התברר ששניים, העיר אותי ב-2:00 בלילה אחרי שכירסם דרך הרשת של האוהל ונכנס לתיק שלי! קמתי והוא היה מול הפנים שלי, ואחרי צווחה קטנטונת, מהר פתחתי את האוהל וגירשתי אותו. אבל המעצבן המשיך לחזור ואחרי כמעט שעה שאני מעירה עם הפנס כל פעם ומבריחה אותו, וממש לא מצליחה לישון, ארזתי את הדברים והלכתי 0.2 מייל למקום אחר שידעתי שאמור להיות מקום אוהלים. כשהגעתי פשוט פתחתי את המזרון שטח והאוהל והלכתי לישון... 

קמתי בשש וחצי עייפה אבל פשוט התארגנתי ויצאתי חזרה לדרך.

גם היום היו מלא ירידות ועליות- וושינגטון ממש קשוחה והימים ארוכים ולא פשוטים. אבל יש הרבה מים ואגמים קטנים וחמודים לאורך הדרך. 

6.9, יום רביעי-

מייל 2432.2 עד מייל 2454.2, סהכ- 22 מייל. 35.2 קילומטר.

היום ההליכה הייתה המשך ישיר של אתמול, הרים והרים, אבל מדי פעם הגעתי לאגם ששווה את כל ההליכה. בצהריים עצרנו הרבה חבר׳ה באגם שם הרבה קפצו למים ואני בעיקר תפסתי תנומה ושכשכתי רגליים. בערב מלא מטיילים עצרו באגם לישון וראיתי כל מיני מטיילים שלא ראיתי הרבה זמן.

7.9, יום חמישי-

מייל 2454.2 עד מייל 2461.7, סהכ- 7.5 מייל, 12 קילומטר.

קמתי בבוקר ליד האגם, חצי מהמטיילים כבר יצאו לדרך וחלק עוד ישנו. בגלל שישנתי לא מתחת לעץ אז היה מלא טל על האוהל, וזה תמיד קצת מעצבן להתעסק עם זה, אבל לא משנה כמה רטוב האוהל מבחוץ- מפנים יבש לחלוטין.

בשבע התחלתי לצעוד וכמובן היו לפניי 2 עליות גדולות כשאחרי כל אחת מהן ירידה גדולה. וושינגטון בהחלט קשוחה :)

בעשר הגעתי לסטיבנס פאס- יש כאן אתר סקי עם כל מיני לודג׳ים, וכביש ראשי שעובר ממנו תופסים טרמפים. תפסתי יחד עם עוד שני חבר׳ה טרמפ לעיירה בשם סקייקומיש. לקח לנו איזה חצי שעה עד שעצר לנו טריילר חמוד עם זוג מבוגר, שהבחור עשה ב-2011 את השביל ומנסה מאז לעזור למטיילים. 

סקייקומיש זו עירה קטנטונת ומנומנמת. הגענו ב-11:00 והדואר נפתח רק ב-11:30 אז הלכתי קודם לאכול משהו ואז לקנות אוכל לימים הקרובים ולחבילה שאשלח בדואר. יש מעדנייה וממול תחנת דלק ובשתיהן יש אוכל למטיילים אבל קצת יקר ומבחר קטן. כנראה שאוכל הרבה ראמן נודלס ופירה בימים הקרובים :)

אחרי כל הקניות הלכתי לדואר ושלחתי את החבילה לעיירה האחרונה בשביל (!) בשם סטהיקן- שזו עיירה שאפשר להגיע אליה בסירה, מטוס או ברגל.

משם תפסתי טרמפ חזרה לסטיבנס פאס והלכתי למאונטנירינג לודג׳- שזה בית עץ חמוד שמשמש בחורף מקום למטפסי הרים ובעיקר לאנשים שעושים סקי ובקיץ הם התחילו לפתוח את המקום בהתנדבות למטיילים ותמורת 20$ מקבלים מיטה, מקלחת חמה, אפשרות לכביסה ביד, מטבח והרבה פינוקים. המתנדבים הערב החליטו לעשות לכבוד המטיילים ערב מקסיקני והכינו ארוחת ערב עם בירות והייתה כאן ממש חגיגה. 

מחר חוזרת לשביל לעוד 11 ימים בערך אחרונים בהם לא תהיה קליטה ולכן הפוסט הבא בבלוג יהיה כבר מקנדה!!