9.7, יום ראשון-
מייל 1367.2 עד מייל 1383. סהכ- 15.8 מייל. 25.3 קילומטר.
הרשינו לעצמנו לקום בשש וחצי הבוקר, מה שהיה נפלא, כי ידענו שנגיע לעיירה בשם אולד סטיישן ושם נעצור לכמה שעות. יצאנו לדרך של 7.7 מייל. בעיקרון אפשר כבר אחרי 3.5 מייל לפנות לעיירה אבל אז מגיעים לחלק של הדואר ומשם צריך ללכת עוד 4 מייל על הכביש או לעצור טרמפים למסעדה. לא היה לנו צורך בדואר אז הלכנו על השביל עד הכביש ומשם למסעדה שנמצאת בערך חצי מייל הליכה משם. כבר סיפרו לנו הרבה דברים טובים על המסעדה באולד סטיישן, שנקראת JJ's Cafe ולמרות שהגענו לשם בעשר בבוקר הזמנו המבורגר, צ׳יפס, קולה ומילקשייק. נמנמנמ כמה שהתענגנו על האוכל.
ישבו איתנו גם בחורה נוספת שפגשנו בלילה הקודם בקמפינג, בשם פדיה, ואבא שלה שבא לבקר. ישבנו שם די הרבה זמן וקשקשנו על הטיול ותכניות להמשך. כשהגיע החשבון האבא החליט להזמין אותנו ושילם את החשבון לכולם. ממש הופתענו והודנו לו. משם הלכנו לתחנת דלק שנמצאת צמוד וקנינו קצת אוכל ליומיים הקרובים. המשכנו משם עוד חצי מייל למערה שנמצאת ליד השביל בשם סאבווי קייב. ליד המערה יש מתחם מיוער עם שירותים ומים. ישבנו שם עם שלוש אחיות שעושות את ה-pct. שתיים מהן תאומות ואיתן גם האחות הצעירה. ההורים שלהם בדיוק ביקרו והשאירו איתן את הכלב שלהם שימשיך איתם בטיול. נראה שממש חם לו (הימים האחרונים ממש חמים והאזור נהיה מאוד חשוף ולכן בצהריים אנחנו עושות הפסקות ארוכות). הן היו בצל כמה שעות ואמרו שיחכו עד אחהצ המאוחרים כשיתקרר קצת. ישבנו איתן איזה שעה, וגם חיכינו שהחום יפוג קצת. אחכ קפצנו למערה. היא די מגניבה.
לוקח בערך חמש דקות הליכה לחצות אותה. חשוך שם לגמרי ומה שבעיקר נפלא שדי קריר שם אז נשארנו שם די הרבה זמן עד שכבר היה לנו ממש קר.
משם המשכנו חזרה במסלול לעוד 8 מייל. היה עדיין די חם אבל המסלול לא היה מאוד קשה. לשתינו התחילו ממש לכאוב כפות הרגליים אז שמחנו להגיע לקמפינג ומהר הקמנו אוהלים, הכנו ארוחת ערב ופרשנו לישון אחרי שצפינו בשקיעה יפייפיה.
10.7, יום שני-
מייל 1383 עד מייל 1404, סהכ- 21.4 מייל. 34.2 קילומטר.
ידענו שהולך להיות חם היום והליכה בשטח חשוף (זה אזור שנקרא האט קריק והוא ידוע לשמצה בחום הרבה ובהליכה המתישה), אז קמנו בחמש וב-5:40 יצאנו לשביל. ציפתה לנו הליכה של 8 מייל עד למקור מים- הטמנה רצינית שנקראת ״קאש 22״ (cache 22)- להטמנות כאן קוראים קאש... ההליכה לשם עברה יחסית מהר כי פטפטנו רוב הדרך. רוב ההליכה הייתה על צלע של הר עם תצפית מרהיבה להר שסטה. כשהגענו למים היו שם עוד מטיילים ולקחנו שם הפסקה קצרה. אבל אחרי רבע שעה המשכנו כי העדפנו ללכת כשעוד יחסית נעים. בתשע חזרנו לשביל והלכנו עוד 3.5 מייל עד שנהיה ממש חם ועצרנו בצל להפסקה ארוכה בין 11:00 ל- 16:00. רוב הזמן בעיקר נמנמנו. בארבע חזרנו לשביל ועשינו עוד 9.5 מייל עד למקור מים הבא שם עצרנו ללילה.
11.7, יום שלישי-
מייל 1404 עד מייל 1407.2. סהכ- 3.2 מייל, 5.1 קילומטר.
קמנו לבוקר מלא יתושים ליד הנחל, והיה לנו רק 3 מייל ללכת עד לחווה אז התארגנו מהר ויצאנו לדרך. שלושת המיילים היו די קלילים ועברו ליד אגם חמוד. הדרך נראתה עדיין כאילו אנחנו בסוואנה, אבל אחרי 2.5 מייל החלו להופיע השלטים שהכווינו לברני׳ס ראנצ׳. חצי קילומטר מהשביל נמצאת החווה, שהיא פשוט מושלמת למטיילים. יש בקתה מרכזית עם מזגן, והגענו ישר לארוחת הבוקר שכללה חביתה מקושקשת, תפוחי אדמה, וואפל בלגי, וטורטיות. אחכ קיבלנו כמו כל מטייל שמגיע- גלידה קרה על חשבון הבית והסבר על המקום. יש כאן 2 נשים שמנהלות את העסק. יש פה די הרבה צלבים וזה מקום עם אוירה נוצרית אבל זה לא מורגש מאוד. יש בקתה נוספת שמשמשת כחנות עם כל האספקה שמטייל צריך, ובעיקרון הם מסתמכים על היושרה של אנשים- אז יש דף עם כל האופציות של המקום (לינה/מקלחת/כביסה/בריכה/ארוחת בוקר, צהריים וערב/האוכל בחנות)- ורושמים מה לוקחים ומשלמים בסוף. זה שיטה די טובה ונראה שגם רוב המטיילים עומדים בה בכבוד.
אחרי הסיור התקלחנו ועשינו כביסה, הלכנו לבריכה (!), וקראנו ספר. היום היה רגוע ונחמד, עם עוד 15 מטיילים בערך שחלקם הגדול ממשיך דרומה, וחלקם ממשיכים איתנו צפונה.
12.7, יום רביעי-
מייל 1407.2 עד מייל 1426.1. סהכ- 18.9 מייל. 30.2 קילומטר.
היה לנו אחלה יום וגם אחלה לילה בחווה. קמנו לבוקר רגוע, ובשש וחצי התייצבנו לארוחת בוקר עם שאר המטיילים שישנו במקום. האוכל קצת התעכב אבל אנחנו לא בלחץ, וברבע לשבע ישבנו לאכול- ביסקיט אנד גרייבי (מאכל אמריקאי שהתוודעתי אליו רק בטיול הזה והוא ממש טעים. בעיקרון זה סוג של עוגיות/ביסקוויטים ענקיים, עם רוטב סמיך), חביתה מקושקשת וופל בלגי. זה כמובן לווה בכמה כוסות קפה. ישבנו ואכלנו די הרבה זמן, ואחכ הלכנו לשלם על השהות שלנו ולקראת תשע יצאנו לשביל. עשינו 3 מייל ואז הופיע פתאום טרייל מג׳יק, מה שלא ראינו הרבה זמן. היה שם שולחן עם שתי קולרים עם לימונדה קרה, כל מיני חטיפים, ומחברת שביל שהפעם הגיעה עם בקשה- לרשום שם/מאיפה אנחנו/ובדיחה. משם המשכנו עוד 6.5 מייל עד לברני פולס- מפלים שנמצאים 200 מטר מהשביל. זו שמורה שמלא אנשים באים אליה כי הגישה ממש נוחה לכל אחד. הגענו לשמורה והלכנו קודם לחנות לקנות לנו גלידה ומשהו קר לשתות ומשם ירדנו למפלים. וואו! מפלים עצומים ויפיפיים, שזורמים בעוצמה ויש רסס של מים שעף וזה מרגיש כמו מזגן. ישבנו שם בערך שעה, צופות במפלים ובאנשים השונים שהגיעו לשם (כולל כלה אחת שבאה להצטלם). המים היו קפואים, אז רק טבלנו רגליים. פגשנו אבא עם שלושה בנים שמגיעים כל שנה ביולי לקפוץ מהסלע למים הקפואים. היינו די בשוק כשהם קפצו ואחכ הם ישבו לדבר איתנו.
בשתיים וחצי חזרנו לשביל ועשינו 5.5 מייל לנחל נוסף שם עשינו הפסקה מתחת לגשר. אכלנו שם צהריים וטבלנו שוב רגליים, זה מרגיש נהדר בחום.
משם נשארו לנו 4.4 מייל עד לנחל הבא שם החלטנו לישון. ההליכה חזרה להיות בתוך היער אחרי יום שלם בשמש מה שהיה ממש נחמד. למרות שהיה רשום שיש מקום לאוהלים ליד הנחל שתכננו לישון בו, לא ממש היה אבל הצלחנו להצטופף ולהקים את 2 האוהלים. היתושים כאן די נוראיים אז שמנו את המעיל גשם והרשת יתושים לראש והלכנו קצת הרחק מהמים כדי להכין ארוחת ערב.
13.7, יום חמישי-
מייל 1426.1 עד מייל 1445.2. סהכ 19.1 מייל. 30.5 קילומטר.
אחרי שני מיילים שעשינו בבוקר הגענו למייל ה-1000 שלנו!! הגעתי ראשונה אז הכנתי סימון אבנים של המספר 1000 וכשהאפי הגיעה הצטלמנו. בנוסף לזה, היום אני בדיוק 3 חודשים בשביל. זה לא נתפס....
ת׳ור (בחור צעיר מאוסטרליה) הלך איתנו כל הבוקר עד הפסקת הצהריים ורוב הדרך תחקרנו אותו על הטיול שלו. בצהריים לקחנו מנוחה של שעתיים ות׳ור המשיך. שאר היום הלכנו בין העצים בצל. כשהגענו לנחל לידו החלטנו לישון ראינו שת׳ור גם כן הקים שם את האוהל, למרות שהוא תכנן ללכת יותר, ושמחנו על ההזדמנות שהוא נמצא.
14.7, יום שישי-
מייל 1445.2 עד מייל 1464.5. סהכ 19.3 מייל. 30.9 קילומטר.
קמנו בשש ויצאנו להליכה רצופה של 10.5 מייל למקור מים הבא. לקחנו הפסקה ארוכה במים. גם ת׳ור הצטרף לקצת זמן והמשיך בדרכו. במהלך ההפסקה היה צבי אחד שכל הזמן בא והסתובב לידנו. כהמשכנו בשביל, הצבי עקב אחרינו והחלטנו לקחת וידאו קצר שלו, אבל באמצע הוא נהיה ביישן כנראה מהמצלמה והחליט לחתוך. הייתה לנו הליכה של 5.5 מייל למים. ואז עוד 3.5 מייל למקור מים עם מקום לאוהלים.
15.7, יום שבת-
מייל 1464.5 עד מייל 1482.1. סהכ 17.6 מייל, 28.1 קילומטר.
רוב ההליכה היום הייתה בתוך היער, מה שהיה מאוד נחמד ומוצל. עשינו בבוקר 4 מיילים מהירים עד לנהר רחב ושוצף עם גשר גדול מעליו ועשינו שם הפסקה קצרה. משם המשכנו עוד 2 מייל למקור מים הבא שאחריו אין מים במשך 8 מייל. אז מילאנו שם והמשכנו בעלייה בחום עוד 4 מייל. היום פעם ראשונה הבנתי שסדר העדיפויות שלי השתנה ואני אשכרה מעדיפה עלייה (הדרגתית) מאשר ירידה. כ״כ יותר קל על הרגליים. ושמתי מוזיקה אחרי הרבה זמן שלא הלכתי עם אוזניות וזה היה תענוג. אחרי 4 מייל עשינו הפסקת צהריים של שעתיים בין 12:00 ל-14:00 שזה ממש השעות החמות ואין סיבה ללכת. אכלנו, קראנו ספר ונמנמנו ומשם המשכנו עוד 4 מייל למקור מים הבא. זה היה נחל לא גדול אבל עם אחלה זרימה אז ישבנו שם חצי שעה, עם הרגליים במים הקפואים, וזה היה נהדר. משם נשארו לנו רק עוד 3.2 מייל והלכנו אותם בנחת והגענו יחסית מוקדם לנחל גדול עם גשר גבוה מעליו. סטינו קצת מהשביל למקום יותר נמוך ליד המים שם היה מקום להקים אוהלים, וישבנו לארוחת ערב, אחכ הכנו סיידר חם, והלכנו לאוהלים לקשקש קצת ולקרוא ולישון :)
16.7, יום ראשון-
מייל 1482.1 עד מייל 1498.7 (העיירה מאונט שסטה) סהכ- 16.6 מייל. 26.5 קילומטר.
החלטנו שנגיע כבר היום לעיירה ולא נמרח את הזמן ונגיע מחר בבוקר. היה יום הליכה ממש נחמד, בלי כמעט מים בדרך. רוב הזמן הלכנו ביער בעלייה נחמדה. בצהריים נחנו לשעה ליד נחל קטנטן על השביל ועוד שני מטיילים הצטרפו אלינו. היחידים שראינו היום. אחרי הנחל התחלנו לרדת. 2 מייל לפני הכביש שמעתי קולות וראיתי שהאפי מדברת ולא הבנתי עם מי. מסתבר שנהייתה קליטה בטלפונים כי התקרבנו לאזור של הכביש והיא ניצלה את ההזדמנות לשיחות עם הבית. זה נחמד כ״כ להיות כל פעם כמה ימים מנותקת לגמרי מהפלאפון בגלל שאין קליטה, אבל ברגע שיש קליטה ישר הטלפון יוצא וכמובן שבדקתי הודעות ושלחתי כל מיני בחזרה. הגענו לנחל גדול וחצינו גשר מעליו שהוביל לכביש. זה כביש שנמצא מתחת לאינטרסטייט- כביש ראשי שלא ממש אפשר לתפוס עליו טרמפים, ובכביש הצדדי עליו היינו לא היו ממש מכוניות. מטייל נוסף שהגיע אחרינו הציע שנתחלק במונית לעיירה ואכן הזמנו מונית, שגובה 15$ לאדם. קצת יקר. דקה אחכ ראינו טנדר אדום מוריד מטיילים בשביל והנהג, בחור מקסים בשם טוני, שאל אם אנחנו צריכים טרמפ. מיד ביטלנו את המונית וקפצנו על הטנדר. טוני הוריד את המטייל במוטל, ואז לקח אותנו לסיבוב בעיירה והראה לנו את כל המקומות החשובים. משם הוא הוריד אותנו בחנות טיולים בשם בייס קמפ, שהם נותנים למטיילים לישון בחצר האחורית שלהם בחינם. אחרי שהתמקמנו הלכנו לאכול פיצה וחזרנו לאוהלים לישון.
17.7, יום שני-
קמנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר בבר בלק דיינר. אחכ עשינו כביסה. בזמן הכביסה החלטנו ללכת לטפס על הר שסטה כבר היום (כי בכל מקרה העדפנו לעשות את זה ביומיים, ואם נצא אחהצ נגיע לקמפינג בערב ולא נצטרך לבזבז זמן)- השכרנו קסדה, הוצאנו פרמיט, קנינו מפה וביררנו כמה שיותר דברים, קנינו אוכל, והכנו שלט קטן לכיוון ״באני פלאט״ (נקודת תחילת השביל)- והלכנו לתפוס טרמפ. עצר לנו זוג בערך בגילנו שעושה רוד טריפ בקליפורניה (הם מפלורידה). הם בכל מקרה תכננו ללכת לטייל שם באזור והם תמיד נותנים למטיילים טרמפ אם הם יכולים .
מבאני פלאט הייתה לנו הליכה של שעה להורס קמפ, שזה קמפינג גדול שהוקם כבר ב-1920. שם פגשנו את לינדה- מתנדבת מבוגרת שכבר שנים מטפסת על ההר הזה. היא התלהבה בטירוף מאיתנו ושאנחנו עושות את ה- Pct. וישבנו איתה איזה שעה, והיא נתנה לנו הסברים מפורטים על ההר והדרך למעלה.
מילאנו מים (המקור מים האחרון), ויצאנו ללייק הלן. ההליכה מהורס קמפ, בחלק הראשון, היא על שביל אבנים ענקיות שבנה מישהו ב-1922. זה לא ממש נתפס איך הוא הקים את השביל הזה. אחרי השביל התחיל השלג שהיה תלול עד למשטח שלג די גדול שנקרא לייק הלן (אין שם באמת אגם, או שיותר נכון יש איפשהו אבל מתחת למלא שלג). היו שם עוד כמה אוהלים. הגענו לפני השקיעה וזה היה נהדר כי יכולנו מיד ללכת לישון ולא לקפוא שם כמה שעות. הקמנו את האוהל והלכנו לישון; או לפחות לנסות לישון על השלג, מה שלא כ״כ הצליח...
18.7, יום שלישי-
קמנו בארבע וחצי, אחרי שלא ממש ישנו כל הלילה בגלל הקור. זה לא פשוט לישון על שלג. האמת שלא ממש קפאתי, אבל לסיירה הייתה לי שכבת ביגוד נוספת ששלחתי בחבילה כדי לא להיסחב עם זה, ואין ספק שזו שכבת חום שיכלה לעזור בלילה.
ארגנו תיק, והשארנו את האוהלים עומדים עם רוב הציוד בפנים. שמנו קסדה על הראש (לא ממש הרגיש שיש צורך בקסדה אבל עוד שכבת חום אז למה לא...). והתחלנו לטפס. ההליכה הייתה בשיפוע חד על שלג, ואין ספק שבלי הקרמפונים זו משימה כמעט בלתי אפשרית. הטיפוס היה קשה, בעיקר בגלל השיפוע התלול. לאט לאט התחלתי להרגיש גם את הגובה אבל בשונה מהטיפוס על הר וויטני הפעם נדמה שהגוף שלי מגיב הרבה יותר טוב לגובה. אחרי טיפוס ארוך, הגענו לתחתית של גבעה בשם ״מיזורי היל״. הגבעה לא הייתה מכוסה בשלג אלא בסוג של דרדרת ואחרי הפסגה חצינו עוד משטח שלג גדול והגענו לתחתית של הפסגה עצמה. הפסגה הייתה ממש קצרה יחסית וקלה, והגענו למעלה ב-10:30 אחרי חמש שעות, מרוצות ושמחות. לקחנו איתנו בקבוקי קוקה קולה לפסגה, גם כי זו אנרגיה מהירה וגם כי זה אחלה פינוק. נשארנו שם איזה חצי שעה, עם עוד כמה חבר׳ה שטיפסו במקביל אלינו.
הירידה לקחה לנו חצי מהזמן- הגענו די מהר לתחתית של מיזורי היל, ומשם לקחנו שביל אחר שהוא קצת פחות תלול כדי להגיע למדרון שלג. ברגע שהגענו למדרון, עשינו ״גלסיידינג״, שזה להתגלש על השלג. מכיוון שכולם יורדים ככה, נוצרה ממש תעלה, סוג של מגלשה, שהרגישה כמו רכבת הרים. תופסים מהירות אדירה ממש מהר ובהתחלה זה די מפחיד, אבל התרגלתי מהר ופשוט עפתי למטה. כל הדרך מחזיקים את הגרזן שלג בצד כדי להאט את המהירות ובמידה וצריך אפשר להתהפך ולעצור את עצמך (זה נקרא self arrests).
הגענו תוך שעתיים ללייק הלן שם ישנו בלילה, קיפלנו את הציוד, וירדנו חזרה להורס קמפ, שם עצרנו להפסקה קצרה והמשכנו לבאני פלאט- נקודת תחילת המסלול שם הורידו אותנו.
המכונית השנייה שעברה עצרה לנו, ולקחה אותנו טרמפ בחורה צעירה שגרה ביישוב, ומתכננת לעשות את ה-Pct שנה הבאה. היא הייתה ממש נחמדה והציעה לנו לבוא לישון בקמפינג מאחורי המקום שהיא גרה בו ויש שם גם מקלחות והכל (זה מעין מקום היפי כזה שהרבה צעירים גרים שם). בכל הזדמנות אחרת, היינו ישר מסכימות, ואפילו החלפנו איתה מספרי טלפון, אבל היינו כ״כ גמורות מעייפות, ותכננו לישון במוטל על מיטה (מה שלא קרה הרבה זמן), ולהתקלח כמו שצריך (אחרי שבוע בשטח), אז הפעם ויתרנו על ההצעה.
היא הורידה אותנו במוטל, וישר לקחנו חדר, התקלחנו והזמנו פיצה והלכנו לישון .
19.7, יום רביעי-
מייל 1498.7 עד מייל 1501.9, סהכ- 3.2 מייל, 5.1 קילומטר.
קמנו בנחת בחדר, שהיה מחולק לשניים אז לכל אחת היה סוג של חדר משלה. האפי הלכה לשים את הבגדים שלנו בכביסה, ואני ארגנתי את הציוד, ואחכ הלכנו לדואר. כשהכביסה הייתה מוכנה חזרנו לחדר להתקלח ולשים בגדים נקיים (זה תענוג אמיתי). ב-11:00 יצאנו לאכול ארוחת בוקר מאוחרת ומשם הלכנו לראות ״וונדר וומן״ בקולנוע (גאווה ישראלית!). מאז שהייתי באיידלווילד לפני יותר מחודשיים לא ראיתי סרט, ואין ספק שלשבת באולם ממוזג, לשתות קולה, לאכול פופקורן ולראות סרט הרגיש כמו חוויה סוריאליסטית שהתאימה לנו בול בזמן (במיוחד שזה היה בדיוק בשעות החמות של היום). אחרי הסרט הלכנו לסופר לקנות אוכל לימים הקרובים וחזרנו לחנות טיולים שם ישנו בלילה הראשון לארגן את התיקים. שם פגשנו את סנייק בייט, רייס ושיין, שלוש אחיות שמטיילות עם הכלב שלהן, שיוצא לנו לפגוש הרבה בדרך. הן גם טיפסו את הר שסטה ובדיוק חזרו וישבנו איתם איזה שעה. אחכ הן הלכו לאכול ואנחנו הלכנו לכביש למצוא טרמפ חזרה לשביל. אחרי חצי שעה בלי הצלחה התקשרנו לטוני, המלאך שביל שהביא אותנו לשסטה והוא תוך שנייה אמר שהוא מגיע לאסוף אותנו. הוא בהחלט מלאך והייתה לנו נסיעה מצחיקה איתו בחזרה לשביל .
משם עשינו 3.2 מייל עד לנחל קטן לידו ישנו. אחרינו הצטרפה גם בחורה בשם לונג לגס לקמפינג וישבנו כולנו לאכול.
20.7, יום חמישי-
מייל 1501.9 עד מייל 1521 (+ חצי מייל לאגם הלן), סהכ- 19.6 מייל. 31.3 קילומטר.
רוב ההליכה היום הייתה ביער אבל החום היה מאוד מורגש. אחרי שעה של הליכה, שמעתי את האפי מאחורי קוראת לי בלחץ. מיד הסתובתי והיא הצביעה למטה וצעקה ״דוב״. הסתכלתי וראיתי אמא דוב עם גור דוב במרחק חמישים מטר מאיתנו. הייתה איזה שנייה או שתייים שבהינו אחד בשני ואז האמא והגור רצו מהר לכיוון הנגדי. 95% מהמטיילים שפגשנו ראו כבר דוב, ולנו עוד לא יצא, עד עכשיו. למרות שיש בזה משהו מלחיץ ממש שמחתי על ההזדמנות לראות דוב בטבע.
המשכנו ללכת ועצרנו בצהריים להפסקה של שעתיים בנחל קטן. עברו 5 מטיילים שכל אחד מהם טייל לבד. בארבע הגענו לתצפית מדהימה אז עצרנו לחצי שעה. משם נשאר 4.6 מייל לצומת לאגם. הרגשתי שכל האנרגיה יוצאת ממני אז הלכתי ממש לאט. משם הלכנו חצי מייל לאגם קטן וחמוד עם מקום מושלם לאוהלים. היינו לבד, נדמה שזה מקום שלא הרבה מטיילים באים אליו.
21.7, יום שישי-
מייל 1521 עד מייל 1534.2 (+חצי מייל חזרה לשביל). סהכ 13.7 מייל, 21.9 קילומטר.
קמנו לזריחה באגם, ובוקר יפייפיה. מראש החלטנו לעשות יום הליכה רגוע ולהתפנק בשני האגמים שצפויים לנו היום. הלכנו 6 מייל ועצרנו להפסקה קצרה בנחל קטן ומשם המשכנו עוד 2 מייל ללייק פורקופיין שנמצא 0.2 מייל מהשביל. זה אגם חמוד ונעים, מתחת להר. הגענו ב-11:00 ועזבנו רק ב-15:30. באזור 13:00 שמענו קולות וניחשנו שאלה רות ואלכס שידענו שצריכים לבוא מצפון וקיווינו שהם יעצרו באגם. ואכן אלה היו רות ואלכס! תמיד כיף לפגוש מטיילים שאנחנו מכירות. לי יצא לפגוש אותם בטהצ׳פי ובילינו איתם יום שלם. האפי, האנטסמן ומוזי טיילו איתם כמה ימים במדבר. ישבנו יחד איזה שעה והחלפנו חוויות.
הם המשיכו לדרכם ואנחנו עוד נשארנו קצת באגם. משם המשכנו עוד חמישה מייל לאגם הבא שם נישן בלילה. הגענו בחמש וחצי לאגם בשם דדפול- deadfall- שיש לו חלק עליון וחלק תחתון. התחתון נראה לנו יותר שקט (זה אגמים די פופולריים כי הגישה אליהם יחסית קלה ומכיוון שזה יום שישי יש יחסית הרבה מטיילים). מצאנו לנו פינה מושלמת על דשא עם מקום למדורה ליד האגם, הקמנו אוהלים והדלקנו מדורה וישבנו לידה כל הערב.
22.7, יום שבת-
מייל 1534.2 עד מייל 1553.4. סהכ- 19.2 מייל, 30.7 קילומטר.
קמנו לבוקר נעים באגם, בין שני נחלים קטנים עם נוף מושלם. הייתה רוח נעימה ומזג אויר טוב, ואחרי יומיים שהיו לי אנרגיות די נמוכות, הרגשתי מאוששת, והלכתי מהר. רוב היום הדרך הייתה לאורך צלע הר ודי מישורית ככה שהתקדמנו מהר. בעשר וחצי עשינו 9.5 מייל ועצרנו להפסקת צהריים באחו קטן עם נחל פצפון. הכנתי קפה טורקי, אכלנו, קראנו ספר, וב- 12:00 חזרנו למסלול. עשינו עוד חמישה מייל בהליכה ביחד והזמן עבר מהר בדיבורים, ואחרי הפסקה נוספת המשכנו לעוד חמישה מייל אחרונים. הדרך הייתה יפה, על צלע הר, כשכל האופק מכוסה ירוק, יערות, ומדי פעם מבצבץ לו אגם. אחרי חלק מהעיקולים אפשר לראות עדיין את הר שסטה, וכל פעם מחדש הוא מפעים בגודל שלו ובעיקר מדהים עבורנו שאשכרה טיפסנו על הדבר הזה. ב-16:40 הגענו לנקודה שהחלטנו לישון בה. השעה מוקדמת אבל עשינו מספיק מיילים, ואנחנו עייפות אז החלטנו להישאר וליהנות מהגעה מוקדמת לקמפינג. הקמנו אוהלים וישבנו לארוחת ערב (הפעם קוסקוס עם פטריות), תלינו את האוכל (מפני הדובים), והשתעשנו עם שני צבאים שהחליטו להסתקרן ולבדוק מי אנחנו. בשבע כבר הייתי באוהל, שזה בהחלט נחמד, ומשאיר הרבה זמן לקרוא.... האפי בדיוק סיימה את הספר שלה היום בצהריים אז היא קצת משועממת נראה לי :)
עדכון אחרי שעה מכתיבת התיאור של היום- קודם כל, מסתבר שלהאפי יש קליטה בטלפון (לי אין) אז היא בוודאי לא משועממת.
דבר שני וחשוב יותר- הלכנו לישון באזור 21:00, ובשעה 21:30 שתינו התחלנו לשמוע רעשים מוזרים ורחוקים ולא ממש הבנו מה זה. כשהם התקרבו הצליל התבהר ונשמע כמו פעמונים. שתינו ישבנו בחושך באוהלים שלנו, הוצאנו פנסים וקצת נלחצנו. הפעמונים הלכו והתגברו והתקרבו אלינו. אמרתי להאפי שלדעתי זה פרות כי הרבה פעמים תולים על הצוואר שלהם פעמונים, וזה הגיוני באזור הזה כי ראינו קקי של פרות וכי הפעמונים אמורים להרחיק דובים. אחרי כמה דקות שמענו ״מווווו״ והבנו שאלו אכן פרות. הבעיה הייתה שהרעש של הפעמונים נהיה ממש חזק והלך והתקרב ופחדנו שהם בטעות יעלו על אחד האוהלים. אז התחלנו להאיר עם הפנס ולצעוק לפרות ללכת ואחרי עשר דקות הן באמת התרחקו והלכו.
23.7, יום ראשון-
מייל 1553.4 עד מייל 1574.2, סהכ- 20.8 מייל, 33.3 קילומטר.
כרגיל קמנו בשש בבוקר אבל הפעם לא שעון מעורר העיר אותנו, אלא שוב קול הפעמונים שהגיע לעשות לנו השכמה. הפרות חזרו והפעם הצלחנו לראות אותן מטיילות להן באחו לידינו נהנות מארוחת בוקר. הפעם זה לא כ״כ הפריע לנו, אז פשוט קמנו והתחלנו להתארגן.
הלכנו עד לכביש ראשי ושם עשינו עצירה קטנה, ומשם התחלנו לעלות על רכס, והנופים פשוט משגעים את השכל. היה חם אבל לא מדי, היו קצת עננים שהסתירו את השמש, ובאזור 11:00 עשינו 10 קילומטר ובדיוק הגענו לנחל קטן ליד אחו ועצרנו להפסקה. נשארנו שם איזה שעתיים וחצי, להעביר את החום והצלחנו לתפוס אחלה תנומה. עברו יחסית הרבה מטיילים ובתוכם גם קבוצה של 6 מתנדבים שניקו את השביל.
בהמשך השביל המשיך לעלות לאורך קו הרכס, ועשינו עוד עצירה אחרי 5.3 מייל להתרענן ולמלא מים. משם נשאר עוד 5.5 מייל ומזג האויר נהיה נעים יותר והלכנו בנינוחות עד למקום בו הקמנו את האוהלים. עם נוף נהדר, ומזג אויר נעים, הייתה לנו ארוחת ערב מעולה, ובשמונה וחצי כשנכנסנו כל אחת לאוהל שלה, הצטרף עוד בחור והקים את האוהל שלו גם בקמפינג.
24.7, יום שני-
מייל 1574.2 עד מייל 1597.2, סהכ 23 מייל, 36.8 קילומטר- הגענו לאתנה.
תכננו יום די רגוע של 17 מייל עד לאגם נחמד שנמצא 6 מייל מהעיירה אליה נגיע. פתחנו את הבוקר בירידה נחמדה שהייתה פחות או יותר הירידה היחידה באותו יום. לשמחתנו כל היום היו מלא נחלים קטנטנים לאורך המסלול, אז סחבנו מעט מים על הגב :)
לקחנו הפסקת צהריים קצרה יחסית כי לא היה ממש מקום לשבת בנחת כי השביל הלך לאורך הרכס. משם היתה עלייה יפה אך חשופה לגמרי בשמש, ולאחריה יער שרוף לחלוטין, שזה תמיד מראה עצוב. באחד הנחלים פגשנו חבורה של 3 גברים באזור גיל ה-50-60. אני הייתי די מקדימה והמשכתי הלאה ואחכ הסתבר שהאפי נשארה לדבר איתם. בקצה העלייה הגעתי לנקודת תצפית מדהימה וישבתי באחו איזה 40 דקות עד שהאפי הגיעה.
משם המשכנו לאגם בשם פיינס. הגענו לשם בארבע וחצי, טבלנו במים, והחלטנו להכין ארוחת ערב לפני שאנחנו מקימות את האוהלים (מה שלא קורה אף פעם והסתבר כרעיון מעולה). התחלנו לבשל, והאפי התכתבה בינתיים עם גראלד, חבר טוב שלה שגר באתנה. הוא אמר שהוא עובד למחרת כל היום ושזה יהיה מעולה עם נוכל להגיע עוד הערב. בהתחלה אמרנו שאין שום סיכוי אבל זו הייתה די ההזדמנות היחידה לראות אותו ואת חברה שלו, וגם להגיע למיטה חמה, ארוחה ביתית ומקלחת. זה בהחלט ניצח. אז אכלנו זריז, קיפלנו את הציוד ויצאנו לעוד 6 מייל. לפחות האויר אחהצ היה נעים והנוף משגע.
הגענו בשמונה לכביש ושם חיכה לנו גראלד. הוא לקח אותנו לבית של ההורים של סטייסי חברה שלו, שם היא גרה. שניהם לוחמי אש ביערות ויוצאים כל פעם למשימות ארוכות, בעיקר בתקופת הקיץ ולכן די התמזל מזלנו שהם נמצאים. גם גראלד וגם סטייסי עשו שניהם את שלושת השבילים הגדולים בארהב (AT, PCT, CDT) והם הכירו למעשה בשביל השלישי של שניהם, ה- CDT. אבא של סטייסי עשה בעצמו את ה-Pct והוא גם לוחם אש שכבר בגמלאות אבל יוצא כל קיץ למשימה או שתיים, וכרגע נמצא באחת. והאמא היא המלאך שביל של כולם. בהחלט הגענו למקום הנכון. הם פינקו אותנו בארוחת ערב מעולה, וסטייסי אפתה לנו עוגיות. בעיקר היה כיף להיות באווירה ביתית, לאכול אוכל של בית ולהרגיש בנוח. ישבנו כל הערב, עד שכולנו די נשפכנו מעייפות והלכנו לישון.
