האינטרנט פה ממש גרוע אז הפעם הפוסט בלי תמונות לצערי. בפוסט בפייסבוק אנסה לשים כמה תמונות ובהמשך כשאגיע למקום עם אינטרנט נורמלי אעלה מחדש את הפוסט עם תמונות. בינתיים מוזמנים לקרוא ולדמיין....
27.6, יום שלישי-
מייל אחד לשביל, מייל 1195.4 עד מייל 1209.3.
סהכ 14.9 מייל, 23.8 קילומטר.
קמנו בעצלתיים בשעה 7:00, כי הדואר נפתח רק בשעה 10:00 ותכננו לשלוח חלק מהציוד שלג, ובעיקר את המיכל דובים, אל האפי הביתה. אחרי התארגנות וקיפול ציוד, ישבנו להכין ארוחת בוקר. בגלל שתכננו ללכת מאינדפנדנס ל-vvr (המקטע הבא בסיירה), שלחנו חבילות עם אוכל לתשעה ימים לאינדפנדנס. האפי ואני הלכנו לאסוף את החבילות כשהיינו בלון פיין. אבל עכשיו יש לנו מקטע של חמישה ימים ואנחנו עם הרבה יותר מדי אוכל. לכן את ארוחת הבוקר אכלנו ממה שהיה לנו במקום ללכת לאיזה בית קפה. חלק מהאוכל נתתי למטיילים אחרים שהיו איתנו כי זה פשוט כבד מדי לסחוב אז נפטרתי מחלק.
בשעה עשר הלכנו לדואר ושלחנו את החבילות, ומשם הלכנו מייל במעלה הכביש בחזרה לשביל.
התחלנו ללכת בשביל בשעה 11:30, וציפה לנו טיפוס של 3000 פיט- אבל התיקים היו קלים יותר, הגובה היה נמוך יותר ובעיקר ציפינו כבר לחזור לשביל. הנוף נהיה אחר- יער עבות וירוק בטירוף שפרוס לאורך כל ההרים מסביב.
העלייה הייתה ממש נוחה והדרגתית והלכנו בקצב די טוב, ולא היה כ״כ קשה.
אחרי שעתיים וחצי עצרנו בנחל קטן למלא מים ולאכול משהו. בשלב הזה יצאנו מהיער והתחלנו להקיף את ההר לצידו השני. ברגע שהגענו לצד השני חזרנו להליכה בתוך יער, כשמדי פעם מרבצי שלג החלו להופיע. השלג היה רך, וכמעט לא היינו צריכות ללכת עליו, עד שני מייל לפני סוף היום שהתחלנו לרדת והמדרון היה יחסית מכוסה בשלג והיינו צריכות להוציא מדי פעם את הטלפון לוודא ב-gps שאנחנו במקום הנכון. ההליכה על השלג הייתה יחסית איטית ובשש וחצי הגענו לקמפינג. מילאנו מים, הכנו ארוחת ערב, ואחכ הלכנו לתלות את האוכל שלנו מעץ- כבר לא חייבים לסחוב מיכל דובים אבל עדיין יש סיכוי שחיה כלשהי תריח את האוכל אז אנחנו מעדיפות לתלות.
28.6, יום רביעי-
מייל 1209.3 עד מייל 1221.5. סהכ 12.2 מייל, 19.5 קילומטר.
קמנו בחמש וחצי, התארגנו, ובשש ועשרים יצאנו לדרך. מראש אמרו לנו שמסיירה סיטי צפוי יום וחצי של שלג. אתמול היה חצי יום, והיום היה יום שלם. אחחחח יום בהחלט קשוח.
התחלנו את הבוקר בעלייה קטנה, ועל ההתחלה הופיע מרבץ שלג עצום שהקושי היה גם ההליכה עצמה שהיא בעיקר מעייפת, וגם למצוא את השביל. כל עשר דקות קבענו לעצור ולבדוק ב-gps איפה אנחנו. זה היה די מתיש. רוב הבוקר היה על משטח שלג ענקי. קשה להגיד עם עלינו או ירדנו, זה לא כ״כ משנה, פשוט ניסינו למצוא דרך הגיונית ללכת. רוב הזמן האפי הובילה, והלכתי אחרי העקבות שלה. לא היה צריך קרמפונים, מייקרוספייקס יכלו לעזור אבל הסתדרנו סבבה גם בלי. היו 2 קטעים שהאפי השתמשה בגרזן וזה היה בעיקר כדי לחפור בשלג כדי לייצר מקום נוח לדרוך עליו. רוב הזמן היינו ממש על השביל או קרובות אליו. בקטע אחד העדפנו ללכת על קו הרכס וכדי לרדת חזרה לשביל עשינו ״בושווקינג״- שזה ללכת בתוך שיחים... בשלב מסוים הגענו לצומת והיה שם חץ ל-pct והיינו די בטוחות שזו הצומת שאנחנו אמורות להגיע אליה אז התקדמנו בשביל שסוף סוף היה פנוי שלג, ואפילו הוא היה בירידה, עד שאחרי 0.8 מייל הגענו לעוד צומת והבנו שהתבלבלנו לגמרי והצומת הקודמת הייתה בכלל חצי מייל מהשביל לכיוון אחר. מאוכזבות חזרנו חזרה וכמובן שכדי להגיע לשביל היינו צריכות ללכת בשלג. בעשר וחצי עצרנו להפסקה של שעה לנוח אחרי שעשינו בארבע שעות בערך 4 מייל והיינו גמורות מעייפות. אבל כרגיל המצב רוח היה גבוה :)
משם המשכנו עוד די הרבה בשלג עד לשביל שעלה על רכס נוסף ונפתח לנוף מדהים של הרים ירוקים ואגמים מכל עבר. במשך 2.5 מייל כמעט לא נתקלנו בשלג והיה כ״כ כיף ללכת ככה.
הגענו למעיין, מילאנו מים ואכלנו משהו, ואז התחלנו לטפס על הר נוסף. טיפוס לא נורא, של 900 פיט, והשביל היה ממש נוח, עד שהגענו 200 פיט לפני הסוף וכמובן שלפנינו נפרס משטח שלג עצום שקצת גרם לנו שוב לאבד את השביל אבל הגענו לפסגה ומשם נשאר לרדת די הרבה למטה, כשהחלטנו שבחלק המישורי של הירידה נחפש מקום לישון. רוב הירידה עברה בשלום, ואחרי יום שלם שלא ראינו מטייל אחד, פגשנו שני מטיילים שהחליטו גם לדלג על הסיירה, הם נסעו לאשלנד, עיר באורגון והם הלכו 400 מייל דרומה והם רוצים להמשיך עד לקנדי מדווס. הם אמרו שבהמשך הירידה עוד יש שלג אבל אחכ זה לגמרי נעלם. נקווה...
בהחלט בשאר הדרך למטה עוד היה לא מעט שלג, וגם הרבה עצים שנפלו על השביל, אבל הגענו לנחל נחמד אחרי שעברנו את רוב השלג, באזור 16:30, והחלטנו שנעצור להיום. אמנם עשינו ״רק״ 12.2 מייל אבל היינו גמורות.
החלטנו לאכול קודם כל, אז ירדנו לנחל וישבנו שם כמעט שעתיים, אכלנו, קשקשנו, ותכננו את ההמשך. אחכ הלכנו לתלות את האוכל, הקמנו אוהלים ופרשנו לישון בשבע, עייפות אך מרוצות.
29.6, יום חמישי-
מייל 1221.5 עד מייל 1240.9, סהכ 19.4 מייל. 31 קילומטר.
קמנו בשש, בעיקר כי רצינו שבמידה ויהיה שלג הוא יימס יחסית כשנגיע עליו, כי הרבה יותר קל ללכת עליו ככה. בזמן שהתארגנו שני צבאים התקרבו אלינו ונעצו בנו מבטים. הם בעיקר נראו מאוד סקרנים. יצאנו לדרך בשבע, האפי לא הרגישה כ״כ טוב היום אז היא הלכה יחסית לאט. לא נתקלנו כמעט בשלג רוב היום חוץ מקטעים קטנים שהיה ממש מהיר לעבור. מזג האויר היה חם אבל נעים, והרבה מההליכה הייתה בתוך יער, יחסית בצל. בשעה 9:00 עשינו הפסקת בוקר והכנו קפה שכרגיל נתן לנו הרבה מרץ להמשך. בבוקר עוד נתקלנו בלא מעט נחלים קטנים לאורך הדרך אבל שאר מקורות המים בהמשך היום היו יחסית רחוקים מהשביל. את הפסקת הצהריים עשינו בנחל שזורם מתחת לכביש נידח שמחבר בין 2 עיירות ונמצא חצי קילומטר מהשביל. כשהגענו לקמפינג בערב גיליתי ששכחתי בקמפינג הקודם את השק עם הגזייה, כף, אולר ומיכל גז. די כעסתי על עצמי אבל דברים כאלה קורים. בישלתי מהגזייה של האפי. אחכ הלכנו לתלות את האוכל, שזה הפך להיות המאורע המצחיק של היום. תמיד איכשהו קורה משהו. צריך למצוא עץ מתאים, לקשור אבן לקצה של החבל, לזרוק מעל הענף ולקוות שהאבן תעבור, ואז לקשור את האוכל, למשוך את החבל ולקשור. הערב הלכנו לישון בתשע שזה יחסית מאוחר, אחרי יום נחמד ביותר.
30.6, יום שישי-
מייל 1240.9 עד מייל 1257.4, סהכ 16.5 מייל. 26.5 קילומטר.
הבוקר קמנו בחמש וחצי, באמצע שומקום ביער. יצאנו בשש וחצי לדרך והלכנו יחד רצוף עד תשע, כשרוב הדרך הייתה בירידה. בתחתית הירידה, בין רכסי הרים מכוסים יער עבות, היה נחל רחב ומדהים. חצינו גשר מעליו ואז מצאנו שביל צדדי והלכנו בו כמה דקות עד שמצאנו חוף פרטי על גדת הנחל. החוף היה חולי ומוצל, והמקטע של הנחל היה רגוע. חיכינו שהשמש תגיע ומיד קפצנו למים לטבילה מרעננת, שטפנו את הבגדים, אכלנו ארוחת בוקר, הכנו קפה ובילינו שם שלוש שעות קסומות. היה די קשה לעזוב אבל לפנינו הייתה צפויה עלייה די רצינית וארוכה ועוד 10 מייל של הליכה... אז ב-12:00 חזרנו לשביל. אין ספק שבשביל שעות קסומות כאלה הטיול הזה שווה כל רגע.
שלושת המיילים הבאים היו עלייה וירידה שבמהלכם מצאנו עוד נחל מקסים ועצרנו למלא מים ולאכול קצת.
ומשם המשכנו לעלייה הרצינית, של 2800 פיט למעלה. אחרי מייל וחצי של עלייה שוב הגענו למים ועשינו עוד עצירונת של כמה דקות. שתיתי שם די הרבה וכשהמשכנו ללכת שמתי מוזיקה (מה שלא עשיתי המון זמן) ונכנס בי כנראה איזה שד כי את ה-4 מייל הבאים בעלייה רצינית בחום עשיתי במהירות שאף פעם לא עשיתי בעלייה (לרוב האפי הולכת ראשונה בעליות ואני בירידות). טסתי במעלה ההר, נהנית מהנוף ומהעלייה, ודי מופתעת מעצמי. אחרי 4 מייל שוב הגענו למים ועצרנו, ואפילו מטייל אחד הגיע ועבר אותנו (לא ראינו היום אף מטייל בכיוון שלנו, רק שניים שהלכו דרומה). זה ממש שונה מהמדבר שהיה מלא במטיילים, וגם הכרנו כמעט את כולם.
נותרו לנו עוד שני מייל עד לסוף העלייה ולנקודה בה נישן. עשינו אותם בקצב יותר איטי ורגוע. הגענו לשיא הגובה, כשיש כאן נקודת תצפית מרהיבה על סלע שטוח ורחב שצופה על כל ההרים מסביב. וגם יש פה קליטה לטלפונים שזה די נחמד. הכנו ארוחת ערב על מדרגת הסלע וצפינו על הנוף, לפני כן הקמנו אוהלים. לפני שהלכנו לישון הלכנו לתלות את האוכל שלנו. היום הלכנו בין הרבה שיחים כדי למצוא את העץ המושלם, ובסוף מצאנו גזע די דק שאני חששתי שיקרוס מהמשקל אבל החלטנו לתת לו סיכוי. הוא הצליח לעמוד במשימה.
1.7, יום שבת-
מייל 1257.4 עד מייל 1267.4, סהכ 10 מייל. 16 קילומטר.
קמנו בשש כשממולנו זריחה מדהימה בתוך ההרים הירוקים. לשמחתנו לא שמנו על האוהלים שלנו את כיסוי הגשם אז יכולנו לראות את הנוף בקלות.
קצת לפני שבע יצאנו לדרך כשיש לפנינו 8 מייל עד לכביש ומשם לקווינסי. עשינו אותם די מהר, ועצרנו פעם אחת למלא מים ולאכול משהו. כמה מיילים לפני הכביש מישהו השאיר ארגז גדול עם הרבה ספרים בשביל שמטיילים יוכלו לקחת- כבר נתקלנו עבר ב״ספריות״ האלה והפעם החלטנו לפנק את עצמנו בספר.
בעשר היינו בכביש, וחיכינו בערך עשרים דקות לטרמפ. לא עברו יותר מדי מכוניות. אחרי עשרים דקות עצר טנדר מהכיוון הנגדי עם זוג ממש נחמד ששאל אם אנחנו צריכות טרמפ. אמרנו שכן אבל לכיוון השני והם אמרו שאין בעיה, הסתובבו, והקפיצו אותנו לקווינסי. הם זוג שמטייל די הרבה, ואפילו עשו את המקטע של השביל מקווינסי עד צ׳סטר, והם נוסעים לחפש קמפינג להיות בו הערב אז הם שמחים לעזור לנו עם טרמפ.
בקווינסי הלכנו קודם כל לאכול. הרבה מהמקומות היו סגורים בגלל שזו עיירה קטנה ויום שבת, אבל קיבלנו המלצה על מסעדת סנדוויצ'ים טובה, שהתבררה כמצויינת! הסנדוויצים היו מעולים, והמלצרית פינקה אותנו בקרטיבים, כי אנחנו עושות את השביל. היה שם גם מקום להטעין טלפונים ואחלה ווי פיי :)
משם הלכנו לפארק קטן ושכבנו בדשא איזה שעה וחצי. אין בעיירה קמפינג, וזה הסופש שלפני ה-4 ביולי, ובנוסף יש בעיירה פסטיבל מוזיקה גדול, אז לא ממש היה איפה לישון, והחלטנו פשוט לחזור לשביל אחרי הצהריים. אחרי מנוחה טובה, ארגנו את הציוד והלכנו לסופרמרקט לקנות אוכל לימים הבאים. משם הלכנו לקצה העיירה לתפוס טרמפ חזרה לשביל. לשמחתנו המכונית הראשונה שעברה עצרה לנו- גברת נחמדה שטיילה באזור בעצמה הסיעה אותנו. היא אמרה שכשהיא טיילה כאן אף אחד לא עצר לה לטרמפ אז היא תמיד עוצרת למטיילים.
בשביל המשכנו עוד 2.4 מייל במעלה ההר לקמפינג. אכלנו ארוחת ערב, תלינו את האוכל וקראנו ספר! בהחלט חוויה מרעננת.
2.7, יום ראשון-
מייל 1267.4 עד מייל 1285.5. סהכ 18.1 מייל, 29 קילומטר.
קמנו בחמש וחצי כשמחוץ לאוהל אפשר היה לראות מבעד לעצים זריחה יפייפיה. הייתה לני הליכת בוקר נחמדה, כשרוב המזמן הלכנו ביחד. לקראת סוף היום הייתה לנו ירידה די מטורפת של 4000 פיט בערך למטה. האפי הקדימה אותי בהתחלה אבל מתישהו עקפתי אותה והגעתי לבלדן בצהריים. בלדן זו עיירה קטנטנה כשהשביל עובר במתחם קמפינג ענקי שמשמש לפסטיבלים. אי אפשר לדעת למה לצפות כשעוברים שם. לנו יצא לעבור שם בסופש שלפני ה-4 ביולי כשמסתבר שכל שנה בסופש הזה יש פסטיבל ענק שיש בו מלא אנשים שמתלבשים במיליון צורות ובתלבושות משונות, או בלי כמעט בגדים. יש שם הרבה מבנים עם סדנאות, מיליון אוהלים, ונחל עצום שכולם שוחים בו. יש שם מסעדה, וישבתי שם בחוץ לחכות להאפי. קניתי לי משהו קר לשתות וכל מי שעבר מולי בהה בי כאילו אני מכוכב אחר, וחלק עצרו לשאול על השביל. מישהי בשם סטינה עברה, אישה בת 40 לבושה כמו פיה, שנראית בת 20 בערך. היא שאלה אותי על השביל וסיפרה לי על הפסטיבל ואז אמרה שהיא אוהבת לתת לאנשים מתנות, ושהיא תשמח לתת לי מתנה. אמרתי ״בשמחה״. המתנות שהיא נותנת זה שירים שהיא כותבת. אז היא התיישבה מולי, נכנסה לדמות והחלה לדקלם/לשחק/לדבר במבטא דרומי במשך 5 דקות שיר על דימוי הגוף שלה. זה היה מוזר ומעניין, ובסוף היא נתנה לי חיבוק והלכה.
כשהאפי הגיעה נכנסנו לאכול במסעדה וישבנו עם עוד כמה מטיילים. אחכ החלטנו ללכת קצת לנוח. הפסטיבל היה רועש ומלא באנשים, ואחרי שלא רואים אף אחד ונמצאים בדממה של היער כ״כ הרבה זמן קצת קשה להתחבר לכל ההמולה. אז חצינו לצד השני של הנחל ומאתנו גדה שקטה, ונכנסנו למים, שטפנו בגדים וישבנו שם איזה שעה, קראנו ספר ונחנו. אחכ המשכנו בשביל עוד מייל לגשר ומתחתיו היה מקום לשני אוהלים ונשארנו לישון שם.
3.7, יום שני-
מייל 1285.5 עד מייל 1303, סהכ 17.5 מייל. 28 קילומטר.
כשקמנו בבוקר האפי מצאה בתוך הנעל שלה חשופית עצומה. זה היה מצחיק ומגעיל ביחד, ועזרתי לה להיפטר ממנה.
נתקלנו בגשר בג׳סטין, מטייל שפגשנו יום קודם. הוא היה כל הלילה בפסטיבל וכנראה עישן ושתה קצת יותר מדי כי הוא היה מחוק לגמרי ודי נבהל כשראה אותנו. אחרי שהוא קם הוא המשיך בעלייה ואחרי 2 מייל הסתובב חזרה והלך למצוא חדר באיזה מוטל לנוח. זו הייתה החלטה טובה כי הוא היה נראה גמור.
היום ידענו שהולך להיות מאתגר כי ציפתה לנו עלייה של 13 מייל, אבל כנראה בגלל שהכנו את עצמנו לכך שיהיה קשה, היה דווקא יום ממש נחמד. עשינו 2 עצירות ארוכות בנחלים גדולים יחסית, כשבראשון נכנסתי למים אבל להאפי היה קר מדי אז היא רק טבלה את הראש, ובשני רק שכשכנו רגליים כי היה קפוא. זה היה נהדר. הרגשתי כ״כ נקייה, וישבנו אחכ לקרוא, לאכול קצת, הכנו קפה.
לא ברור לי איך שאר המטיילים שראינו (בערך 5) פשוט דילגו על הנחלים והמשיכו כאילו כלום. אחרי שסיימנו עם העלייה ראינו שיש עד כמה מיילים של ירידה כשבסופם יש מעיין נחמד אז המשכנו למרות כשכבר היינו די עייפות. הגענו למעיין חמוד עם אחלה נקודות לאוהלים ובילינו שם ערב נחמד מאוד.
4.7, יום שלישי-
מייל 1303 עד מייל 1325.5, סהכ 22.5 מייל. 36 קילומטר.
קמנו בשש. יום בלי כמעט מקורות מים, שזה ממש מוזר אחרי כל התקופה האחרונה. ומקורות המים שכן היו, היו רחוקים מהשביל. לא תכננו ללכת כ״כ הרבה אבל ככה יצא בגלל המים המועטים. בשלב מסוים עברנו את הסימון חצי של השביל- 1325 מיילים! אז אמנם יש לנו 428 מיילים שדילגנו עליהם בסיירה, אבל זו עדיין הייתה נקודה מרגשת. וכמובן שצילמנו סלפי למזכרת. במהלך. היום, כמו כמעט כל יום בימים האחרונים, ראינו צבאים על השביל שפשוט לא מזיז להם שאנחנו שם. הם בוהים בנו, סקרנים, ולרוב ממשיכים לאכול. היום זה ה-4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי. הרבה מהמטיילים שפגשנו הלכו ממש מהר בימים האחרונים להספיק להגיע לעיירה הבאה כדי לראות זיקוקים או ללכת למסיבה אבל אנחנו דווקא העדפנו להתחמק מההמולה ולהגיע בבוקר של ה-5 ביולי לעיירה. הגענו בשש וחצי גמורות מעייפות, אחרי יום ארוך, כשלא עשינו מעל 20 מייל כבר תקופה, והגוף בהחלט הרגיש את זה.
5.7, יום רביעי-
מייל 1325.5 עד מייל 1328.8, סהכ 3.3 מייל, 5.3 קילומטר.
היום סוף סוף נגיע לצ׳סטר וננוח קצת. קמנו בשש וכבר בשמונה היינו בכביש הראשי. לא הייתה יותר מדי תנועה, אבל אחרי 20 דקות בערך, זקן חביב שגר בסביבה עצר לנו ולקח אותנו לצ׳סטר. זו עיירה ממש חמודה, ומה שנחמד במיוחד זה שיש כאן כנסייה במרכז העיירה עם חצר אחורית גדולה שנותנת למטיילים להתמקם כאן בחינם. הלכנו לשם ופגשנו כמה חבר׳ה שהכרנו. הקמנו אוהלים והלכנו לאכול ארוחת בוקר. בילינו שם כמה שעות, נהנות מהשלווה והבטן המלאה. אחכ הלכנו לעשות את שאר הסידורים- כביסה, מקלחת- ליד המכבסה יש מקלחת אחת, ממש גדולה ומסודרת-אבל רק תא אחד. זה עולה 3$ ל-6 דקות ואפשר להוסיף עוד כסף עם רוצים עוד. משם חצינו את הכביש לאכול מילקשייק מדהים. חזרנו לכנסייה ובילינו כאן עם שאר המטיילים.
6.7, יום חמישי-
מייל 1328.8 עד מייל 1332.3, סהכ 3.5 מייל. 5.6 קילומטר.
כמה כיף לקום בלי שעון מעורר ובלי שום סיבה לקום מוקדם... נשארתי לנמנם עד בערך שמונה וחצי באוהל, חצי ישנה חצי ערה, נהנית מבוקר רגוע. האפי כבר קמה, ובינתיים התארגנתי והלכנו לאכול ארוחת בוקר. בילינו שם כמובן בערך שעתיים, מתפנקות על קפה, ומלא אוכל מעולה. אחכ עשינו כל מיני סידורים שבעיקר כללו קניות לימים הבאים. בשלב מסוים האפי קיבלה הודעה מטטריס- בחורה דנית שמטיילת יחד עם חברה משוודיה בשם ספיידר מאמא. שתיהן טיילו יחד עם האפי איזה שבועיים בתחילת הטיול, ושמרו על קשר ממש טוב. יצא לי לפגוש אותן כמה פעמים בעבר גם כן. מסתבר שהן ממש קרובות לצ׳סטר, והן מגיעות מכיוון צפון דרומה, אז קבענו להיפגש איתן בערב בקמפינג שנמצא 3.5 מייל מהכביש לכיוון צפון (לשם תכננו להגיע אחהצ בכל מקרה). לפינוק קנינו 3 בקבוקי יין. בשעה שלוש הלכתי לדואר ולשמחתי החבילה שהזמנתי עם הכף, הסכין והגזייה החדשה הגיעה ויכולנו לצאת לדרך!
בארבע הלכנו לכביש למצוא טרמפ ואחרי בערך עשרים דקות בחור מסקרמנטו שעובד באזור ועשה לפני חמש שנים את השביל עצר לנו. בארבע וחצי יצאנו חזרה לשביל. רוב הדרך הייתה מישורית עם קצת עלייה, וברבע לשש הגענו כבר לקמפינג ופגשנו את ספיידר מאמא, טטריס ועוד בחורה שמטיילת איתם בשם היטצ׳ (הכרנו אותה מקנדי מדווס). אחרי שעה הגיעה גם מרי קרוז (שעכשיו נקראת מונרך) שאיתה טיילתי קצת בימים הראשונים ופגשתי אותה שוב בקאסה דה לונה, והיא בחודש האחרון מטיילת גם עם הבנות. בקיצור, אחרי הרבה זמן שהאפי ואני נמצאות רק שתינו, היה איחוד מרגש עם עוד חברות, ובילינו ערב מצחיק ונהדר ביחד, בליווי יין. הלכנו לישון ב-23:00 שמי מכם שעוקב אחרי הבלוג יודע שזה מאוד מאוחר.
7.7, יום שישי-
מייל 1332.3 עד מייל 1347.8, סהכ 15.5 מייל. 24.8 קילומטר.
אנחנו נמצאות בשמורת לאסן- שידועה כשמורה עם פעילות געשית.
יש מקטע של 20 מייל באמצע השמורה שצריך שוב לסחוב מיכל דובים- רוב האנשים כבר נפטרו מהמיכל ולכן עוצרים בקמפינג מסודר שיש בו ארגזים ששם משאירים את האוכל (או פשוט הולכים מעבר ל-20 מייל האלה, אבל אז זה אומר שהיינו צריכות לעשות יום של 30 מייל לפחות ופחות התחשק לנו).
קמנו בשש, התארגנו בעצלתיים תוך כדי שיחה עם הבנות. אני יצאתי לשביל קצת לפני שבע והאפי עוד נשארה איתן ויצאה בשבע וחצי. קבענו להיפגש אחרי שש מייל בנחל ולעשות שם הפסקה.
הנחל היה ממש יפה וזרם מהר, לשמחתנו באזור הזה יש גשרים מעל הנחלים. מצאתי פינה בצל, ואכלתי ארוחת בוקר. כשהאפי הגיעה הכנתי לנו קפה.
משם המשכנו עוד שש מייל למקור מים הבא שהיה נחל קטן ואחריו אמור להיות אגם קטן. מילאנו מים וישבנו קצת עם שלושה חבר׳ה שהולכים בכיוון שלנו גם כן. משם המשכנו לאגם בתקווה שאפשר להיכנס אליו אבל הוא היה די ביצתי אז פשוט עשינו הפסקה בין העצים ונחנו. משם המשכנו עוד מייל וחצי לפנייה לשביל צדדי של 0.3 מייל שיורד ל״טרמינל גייזר״. הגענו לנחל שהמים שם רותחים בטירוף ולכן יש נקודה במקום הכי רותח שיוצאים מהמים אדים וזה הגייזר. זה היה די מגניב.
כשהמשכנו משם בשביל, אחרי בערך עשר דקות פתאום פגשנו את הבאטהול סירקס! חשבנו שנפגוש אותם היום או מחר כי ידענו שהם הולכים דרומה וכבר די קרובים אלינו, ודי קיווינו שיצא לנו לישון איתם בקמפינג, אבל גם לראות אותם על השביל היה ממש משמח ומרגש. אחרי התרגשויות וחיבוקים, ישבנו יחד והחלפנו חוויות במשך שעה מהשבועות האחרונים מאז שנפרדנו (עברו בערך שלושה שבועות מאז שנפרדנו מהם).
אחכ המשכנו לקמפינג- עברנו ליד דרייקסבאד ראנצ׳- חווה שבה אנשים באים להתארח ובעיקר למעיינות החמים. הם מארחים גם מטיילי pct אבל שמענו שהיחס למטיילים לא ממש טוב ובכל מקרה לא הייתה לנו סיבה מיוחדת לעצור שם, והעדפנו פשוט להגיע לקמפינג. מצאנו מקום יחד עם שלושת המטיילים שעצרנו איתם בהפסקות במהלך היום ובילינו איתם את הערב.
8.7, יום שבת-
מייל 1347.8 עד מייל 1367.2, סהכ 19.4. 31 קילומטר.
הקמפינג הלילה היה ממש נחמד, אבל היה לי חשש אחד- יש שם קופסות מתכת שנקראות ״בר בוקס״ ששם שמים את האוכל כדי שדובים לא יוכלו להגיע אליו. שמענו כבר מכמה מטיילים שאמנם דובים לא מגיעים אבל סנאים וצ׳יפמנקס דווקא כן. וכמובן, כשפתחתי את הקופסא בבוקר גיליתי חור קטן שאיזה מכרסם כרסם לו בשק אוכל שלי. אבל החור היה קטן והוא לא ממש נגע באוכל אז לא נורא.
אחרי שקמנו והתארגנו, יצאנו לשביל באזור 7:00, לטיפוס קליל יחסית עד לאגם בשם טווין לייק, שנמצא במרחק 7.5 מייל. שמענו עליו דברים טובים ותכננו לעצור שם להרבה זמן. הגענו ב-9:45 לאגם ונשארנו שם שלוש וחצי שעות. אפשר כבר לנחש מה עשינו שם- אכלנו, נמנמנו ושחינו במים.
ב-13:15 יצאנו חזרה לשביל כי עוד היה לנו 12 מייל ללכת. אבל שאר ההליכה הייתה כולה במישור ואחכ בירידה, אז היה נחמד מאוד. היער שעברנו בו נשרף ברובו אז לא היה לנו צל כמעט והיה חם, אבל עשינו עצירה אחת בדרך להתרעננות והגענו לקראת שש לקמפינג שנמצא ליד נחל, ושם כבר חיכו החבר׳ה שהיו איתנו אתמול. אכלנו יחד כולם ארוחת ערב, ודיברנו. אחכ האפי ואני הלכנו לתלות את האוכל שלנו, מה שרוב המטיילים לא עושים, אבל נצפו בעבר דובים באזור ואנחנו מעדיפות להיות בטוחות.