מטהצ׳פי לדרום הסיירה נבאדה

יום 47-

יום אפס בטהצ׳פי.

זה היום אפס הראשון שלי מאז ביג בר לייק ואין ספק שהייתי זקוקה ליום מנוחה הזה. התעוררתי מקרני השמש שחיממו את האוהל בשעה 7:00, עם עיניים נפוחות של שינה ארוכה (יחסית). ישנו על דשא נעים ורך והיה מזג אויר נפלא אבל היה חיסרון אחד בולט בקמפינג- לאורך כל העיירה יש פסי רכבת והצומת המרכזית נמצאת ממש מאחורי השדה תעופה, אז כל פעם שרכבת עוברת היא צריכה לצפור לפני הצומת. ועוברות בערך שלוש רכבות בלילה. אז זה היה די קשוח. אבל בין רכבת לרכבת ישנתי מעולה.

הלכתי בבוקר עם החבורה למאפייה גרמנית שיש בעיירה. סנדויץ מדהים וקפה אמיתי וטרי עשו לכולנו בוקר נפלא.

קיבלתי בקשות לפרט קצת יותר על האנשים שאני מטיילת איתם (אגב- זה ממש נחמד ועוזר כשכותבים לי אם יש דברים שיותר מעניינים או רוצים שאפרט עליהם אז תרגישו חופשי להגיב). בכל מקרה, כרגע אני מטיילת בעיקר עם החבורה הבאה- הוליווד- בחור בן 33 מסיאטל, וושינגטון. השם האמיתי שלו זה אנדרו. הוא הולך תמיד עם בנדנה של הדגל האמריקאי ומספר סיפורים מעולה. הוא עבד לפני השביל בבנק הדם אבל התפטר כדי לבוא לכאן. האפי- בחורה בשם קרי בת 27 מפילדלפיה. פגשתי אותה פעם ראשונה בטיפוס לסן יסינטו ובאותו ערב גם היינו יחד באותו קמפינג אבל התחברנו ממש רק לאחרונה ומאז התחלנו לטייל כמעט כל הזמן ביחד כי יש לנו את אותו קצת וממש התחברנו. היא מתחתנת באוקטובר ומתכוונת לחזור לפילדלפיה רק שבועיים לפני החתונה שזה די מטורף. אבל הארוס שלה בא לבקר עוד שבוע וחצי... מוזי והאנטסמן (מולי וג׳רמי)- זוג נשוי מפנסילבניה. מוזי והאפי חברות טובות עוד מחטיבת ביניים והם באו יחד עם האפי לשביל, אבל הם מטיילים די חופשי ולא תמיד יחד עם האפי. זוג ממש חמוד. הם ניהלו חדר כושר משלהם אבל החליטו למכור ולבוא לשביל. ג׳ורדן וטרודי- ג׳ורדן קיבל את שם השביל "bone crusher" בגלל שהוא החזיק גור חתולים בידיים הענקיות שלו, וזה די משעשע כי הוא בחור ממש עדין. הוא בן 19 ונמצא בשנת חופש בין התיכון לקולג׳. טרודי זו אמא שלו, והיא קיבלה את שם השביל מאמא קראשר, וביחד אנחנו קוראים להם ״דה קראשרס״. אני מטיילת איתם מאז קבזון והם נהיו ממש כמו משפחה פה בשביל. זו החבורה. אנחנו צוחקים המון ביחד ונהיה לנו סוג של שפה משותפת עם מילים שאנחנו כל הזמן אומרים. מעבר לחבורה הזאת, יש הרבה מטיילים שמטיילים בקצב שלנו ואנחנו פוגשים אותם כל יום- טל ואור- זוג ישראלים בני 30 שהתחברתי איתם. ‏ The butthole circus - כן, כמו שזה נשמע- חבורה שנקראת קרקס החור בישבן. זו חבורה של 8 חבר׳ה שמטיילים במקביל אלינו ואנחנו ממש אוהבים אותם אבל הם נקראים ככה (הם המציאו את השם) כי הם מפליצים כל הזמן וכל ערב בקמפינג הם עושים ג׳אגלינג עם אבנים. 

(מימין לשמאל: בון קראשר, מוזי, האפי, מאמא קראשר, אני, האנטסמן, הוליווד)

אחרי ארוחת הבוקר הלכתי עם האפי, האנטסמן ומוזי לעשות כביסה ומשם המשכנו לעשות קניות לשבוע הקרוב. קניתי גם אוכל למקום שנקרא vvr שזו חווה שנמצאת בסיירה נבאדה ולרוב שולחים לשם חבילות. אחרי כמה שעות של כל ההתארגנויות חזרנו לקמפינג ובילינו את רוב הזמן ברביצה על הדשא, נשנושים ושתיית בירה קרה. 

בערב רצינו ללכת לאכול בברביקיו אבל בגלל שזה הממוריאל דיי זה היה סגור והתפשרנו על בורגר קינג. משם המשכנו לבר, ופגשנו את החבורה שאיתם היינו במקביל בימים האחרונים. גם טל ואור היו שם. היינו שם עד בערך 22:30 שעבורנו זה ממש מאוחר. שיחקנו כל מיני משחקי בר כמו ביליארד וזריקת חצים והתחברנו עם המקומיים וכמה תיירים שממש התלהבו מהעובדה שאנחנו עושים את ה-Pct. יום 48- יום אפס בטהצ׳פי. ידענו מראש שבכל יום שלישי בשמונה בבוקר הממטרות מתחילות לפעול בדשא של הקמפינג אז קמנו לפני וארגנו את הציוד וחיכינו לראות מה קורה, בעיקר כי היו לא מעט אוהלים שעדיין נשארו בדשא. וכמובן בשמונה הממטרות התחילו לפעול וכל מי שנשאר בדשא התחיל לרוץ כמו משוגע. אחכ הלכנו לאכול ארוחת בוקר במאפייה גרמנית מדהי. משם המשכתי לדואר ולצערי הנעליים שהזמנתי לא הגיעו עדיין. שאר היום כלל רביצה בדשא. טרודי עזבה חזרה לסן דייגו וג׳ורדן הצטרף אלינו וחזרנו למאפייה אחהצ כדי לקנות סנדוויצ'ים ומשם תפסנו טרמפ חזרה לשביל. הגענו לפנות ערב והקמנו אוהלים במקום שבו השביל ממשיך- שזה בין הכבי הראשי למסילת רכבת... אפשר רק לדמיין את הלילה שלנו. בון קראשר, האפי, האנטסמן, מוזי ואני ישבנו יחד עד תשע וקשקשנו עד שנהיה קריר ומאוחר והלכנו לישון. יום 49- מייל 566.4 עד מייל 583.3, סה״כ 16.9 מייל, 27 קילומטר. קמנו בארבע בבוקר ויצאנו בארבע וחצי לחתיכת עלייה. בדרך הייתה זריחה מדהימה. 

בתחילת השביל הייתה ״מחברת שביל״ (טרייל רגיסטר) שזו בעצם מחברת שיש מדי פעם על השביל או שיש אצל מלאכי שביל ושם פשוט רושמים את השם והתאריך והרוב גם מוסיפים איזה משפט או משהו כזה. בקיצור, האפי רשמה במחברת ״beat you mosie ״ אז כמובן שאני רשמתי "beat you hantsman" ומאז זה נהיה הקטע שלנו להשאיר הודעות אחד לשני במחברות (במיוחד כאלה שקשורות למי הגיע קודם). העלייה הייתה לא מאוד קשה וזה מרגיש שהכושר שלי משתפר מאוד. השוק שלי עדיין כואבת, בעיקר בירידות, אבל זה כנראה דלקתי כי הכדורים (איבופרופן) ממש עוזרים. לקחתי הפסקה קצרה בסוף העלייה עם האנטסמן ובון קראשר ואחכ תנומה של חצי שעה אחרי כמה מיילים. האפי הצטרפה ודיברנו על התכניות שלנו בקנדי מדווס. הגעתי באחת וחצי למקור מים. שם האפי ואני קבענו בבוקר שנישן כי לה כואב הגב ולי כואבת הרגל. האחרים הצטרפו בשמחה. במיוחד כי התחיל גם לטפטף, מה שהרגיש ממש לא קשור. פתאום הגיע ענן ולמזלנו כבר הקמנו את האוהלים. גם חבורת הבאטהול סירקס הצטרפו לקמפינג ועוד כל מיני חבר׳ה, והיה מלא במטיילים. בגלל שהגענו מוקדם לקמפינג, כל אחר הצהריים הוקדש לנמנום. חלק, כמו האפי, ישנו 3 שעות, וחלק ישנו קצת פחות (שנ״צ של חצי שעה בשבילי, מדהים). כשהקמנו את האוהלים תכננו לעשות מעגל אבל לא היה בדיוק מקום אז איכשהו יצא שהאוהל שלי היה בצד והאוהלים של האפי, בון קראשר, האנטסמן ומוזי היו די יחד. בשלב מסוים בזמן השנ״צ התחלתי לשמוע צעקות אז הוצאתי את הראש לבדוק מה קרה ומסתבר ששלושת האוהלים שלהם היו בשמש שהחליטה לצאת והם פשוט התבשלו בפנים עד שהאנטסמן צעק שזה כמו מיקרוגל וארבעתם יצאו בהיסטריה מהאוהלים ובאו לשבת ליד האוהל שלי שנשאר בצל :) אחכ ישבנו להכין ארוחת ערב ולצפות בקרקס שיש לנו כל ערב עם חבורת הבאטהול שמתאמנים בג׳אגלינג אבנים.

יום 50- מייל 583.3 עד מייל 603.7, סהכ 20.4 מייל. 32.6 קילומטר. תכננו לקום בחמש, וקמתי בחמש ועשרה והבנתי שגם השאר לא ממש הצליחו לקום, חוץ מהאנטסמן שכבר נראה די מוכן לתזוזה. בסופו של דבר יצאתי ב-5:45 מהקמפינג. האפי עוד נשארה קצת ויצאה אחרינו בשש וחצי. זה היה יום די מלא על השביל וכל כמה זמן מישהו עקף אותי, או שאני עקפתי מישהו, או נתקלתי באנשים במהלך הפסקות. בשעה עשר בערך עברתי מקטע ארוך של עצים בתוך אחו וזה היה מצחיק לראות כל בערך 50 מטר מטייל אחר יושב להפסקה. גם אני מצאתי לי מקום ואכלתי ארוחת בוקר. שאר היום התנהל די דומה עד להפסקת צהריים שעצרתי עם מישהי בשם פייסר מסיאטל. היא גם חלק מחבורת הבאטהול. באזור 14:00 עברתי את המייל ה-600 ואחרי 2 מייל הגעתי למעיין שם היו מלא מטיילים שעשו הפסקת צהריים ארוכה ומילאו מים. גם אנחנו (בון קראשר, מוזי, האנטסמן, האפי ואני) עשינו הפסקה די ארוכה שם. כבר נהיה בערך 16:30 והחלטנו ללכת עד שנמצא מקום טוב לקמפינג מה שקרה אחרי פחות מ-2 מייל. הפעם הצלחנו לסדר את האוהלים די טוב, בסוג של מרובע ככה שכולנו ישבנו יחד במעגל, הכנו ארוחת ערב עד שהלכנו לישון. יום 51- מייל 603.7 עד מייל 623.6, סהכ 19.9 מייל, 31.8 קילומטר. קמנו בחמש, כל אחד יצא בקצב שלו, ודי מהר נתקלנו במים- בעיקרון אחרי מייל 608 לא אמור להיות מים לאורך 45 מייל בערך, חוץ משני הטמנות שקשה לסמוך עליהם. אז החלטנו למלא די הרבה והתיקים היו ממש כבדים. ההליכה הייתה קלילה לפחות. די מהר פתאום ראיתי את אור רץ לעברי- אור וטל, זוג ישראלים שאנחנו בערך באותו קצב אז אנחנו מתראים הרבה, היו אמורים לאסוף אותם מדרך עפר אתמול בערב ללוס אנג׳לס לחתונה. אור רץ ושאלתי מה קרה אז הסתבר שלא הגיעו לאסוף אותם והם תקועים בלי קליטה אז הוא מנסה להשיג קליטה במקום יותר גבוה. אחרי 3 מייל פגשתי את טל וגם שאר החבר׳ה היו שם. ישבנו איתה, והבנתי שלא נשאר להם אוכל אז כל אחד תרם משהו. השאר המשיכו ונשארתי איתה עוד איזה שעה וחצי. אחכ הסתבר שחמש דקות אחרי שהלכתי אור חזר והם קיבלו טרמפ מריינג׳רים לעיירה קרובה. אחרי כמה מיילים פגשתי את האפי ובון קראשר שעשו הפסקה בצל. התחיל להיות שוב מאוד חם. אחרי מייל משם היינו אמורים להגיע להטמנה של המים אבל לא רק שהיה שם מים, חיכה לנו שם טרייל מג׳יק מדהים, באמצע יום חם במדבר. זוג מלוס אנג׳לס בני חמישים בערך שבעצמם מטיילים הרבה, אז הם באים לאזור (מרחק 3.5 שעות נסיעה) מדי פעם לעשות טרייל מג׳יק. הם הקימו צלייה, היה מלא שתייה קרה, פירות, ירקות, בראוניז, קרטיבים... הם הכינו מחברת עם מידע עדכני על הסיירה והיו פשוט מקסימים.  

נשארנו שם בערך שעתיים, היה כ״כ כיף וככ חם בחוץ, אבל בשלב מסוים היינו צריכים להמשיך. התחלנו ללכת אבל הייתה עלייה ועדיין היה חם אז עצרנו אחרי 3 מייל לעוד חצי שעה. משם המשכנו עוד 3 מייל לעוד הפסקה קצרה ואז הלכנו כולם יחד עוד כמעט 2 מייל לקמפינג שמצאנו. למרות שהמרחק שהלכנו היום ממש סביר, בגלל החום ובגלל שהיום התארך, כולנו פשוט היינו גמורים. ישבנו יחד לארוחת ערב ואחכ כולנו חוץ מהאפי ישנו בלי אוהלים, מה שנקרא ״קאובוי קמפינג״.

יום 52- מייל 623.6 עד מייל 643.8, סהכ 20.2 מייל, 32.3 קילומטר. היה לילה חמים עם רוח נעימה וזה היה נחמד לישון מחוץ לאוהל.  

בארץ זה משהו שרובנו עושים כשהולכים לטייל כמה ימים אבל כאן זה ״עניין״ לישון בלי האוהל. היה לילה בלי עננים והכוכבים היו מדהימים. קמנו בשלוש וחצי כי היה יום חם ורצינו ללכת במזג אויר סביר. בארבע היינו בשביל, הליכת פנסים בחושך, כל אחד בקצב שלו, בעלייה שהפכה לירידה עד למייל 631 שם קיווינו למצוא הטמנה של מים אבל לא רצינו לסמוך על זה במידה ולא יהיה. 

לשמחתנו הרבה היה הרבה מים וגם קצת פינוקים כמו חמאת בוטנים וטורטיות. נשארנו שם בערך שעה, כרגיל העברנו את הזמן בעיקר בלצחוק, והאפי אפילו הכינה קפה לכולם. בשלב מסוים הגיעו 3 טנדרים, והאמת שדי קיווינו שזה מלאכי שביל אבל אלה היו חבר׳ה שמתנדבים בתיקון השביל והם באו להרחיב את הגדר באזור. 

משם המשכנו לעלייה ממש ארוכה, כשבחלק הראשון שלה היה טרייל רגיסטר- וזה כאמור הפך לקטע שלנו. האנטסמן הכי מהיר מכולם והעניין עם המחברות רק דירבנו אותו ללכת יותר מהר. האפי כל הזמן אומרת שאני מוצאת את האבנים הכי טובות בשביל לתקוע את היתדות של האוהל, אז הבוקר הגעתי ראשונה למחברת וכמובן שרשמתי: "you may be fast but I find the best rocks". בסוף העלייה האפי ואני עשינו הפסקה קצרה אבל הסתבר שהיא ישבה על קן נמלים אז היא קפצה די מהר והמשיכה ואני נשארתי לנמנם עוד עשר דקות וכשפתחתי את העיניים גיליתי שהנמלים החליטו לעבור אליי וטיפסו על כל הרגליים שלי. קפצתי וניערתי אותם והמשכתי בשביל עם הרגשה שמיליון נמלים עדיין הולכות עליי. כל אחד עשה הפסקת צהריים בזמן אחר, אני הפסקתי בין 11:30 ל-13:15 כי היה ממש חם ואכלתי וישנתי וזה היה מושלם. האנטסמן היה לפני כולם וקיווינו שהוא יעצור איפה שסיכמנו. השאר עוד כנראה נמנמו כי הגעתי לשם ראשונה והנחתי שהאנטסמן המשיך עוד רבע מייל למקום שנמצא מחוץ לשביל אבל יש בו מים. חיכיתי בערך שעה לשאר החבר׳ה ובינתיים גם האנטסמן הגיע ואמר שהוא במקור מים ושיש שם אחלה קמפינג. הלכנו לשם כולם וזה היה בדיוק במקום כי המים היו נפלאים וזרמו חזק אז שטפנו רגליים ופנים ואני גם שטפתי שיער (לא פשוט להיות עם שיער ארוך ומתולתל בלי מקלחת כ״כ הרבה זמן). היו כאן עוד די הרבה חבר׳ה שראינו בימים האחרונים וגם וויז קיט וקאובוי הגיעו (בון קראשר ואני טיילנו איתם במשך כמה ימים ואחרי Wrightwood ראינו אותם רק פעם אחת).

ישבנו חמישתנו לארוחת ערב וכרגיל הרבה צחוקים עד בערך שמונה והלכנו לישון כי פשוט היינו גמורים אחרי הבוקר המוקדם שעשינו לנו.

יום 53- מייל 643.8 עד מייל 663.8, סהכ 20 מייל, 32 קילומטר. קמנו הבוקר בשעה 4:30, ויצאנו לדרך בחמש. נשארו לנו בערך 8 מייל עד walker pass, שמשם האנטסמן, מוזי ובון קראשר החליטו לתפוס טרמפ לעיירה כדי לקנות עוד אוכל. רוב הדרך הייתה בירידה אז עשיתי את זה ממש מהר, וכמובן שבדרך ראיתי עוד זריחה מדהימה. זה הפך להיות אחד הדברים המדהימים בטיול- כל בוקר אנחנו זוכים לראות זריחה מושלמת אחרת וזה תענוג. 

עקפתי את האנטסמן ומוזי מייל לפני ווקר פאס וזה היה מצחיק כי הם רצו כמובן להגיע למחברת להירשם לפניי, אבל ניצחתי! :)

בווקר פאס יש קמפינג די רציני והיה שם טרייל מג׳יק שנשאר מאתמול. את רובו הפסדנו (מי שישן שם קיבל סודה ובירה, דונאטס ועוד כל מיני פינוקים) אבל גם לנו לא היה חסר- היה הרבה מים, חמאת בוטנים ולחם טרי, וקופסאות שימורים עם פירות. העברנו שם כמעט שעה ואז השאר הלכו לתפוס טרמפ והאפי ואני המשכנו. משם נשאר לנו בערך 12 מייל שמתוכם 8 היו בעלייה. החלק הראשון של העלייה היה לי ממש קשה- 1000 פיט בשיפוע יחסית חד. אבל אז הגיע חלק מישורי ועשינו הפסקה של שעתיים- מצאנו פינה מושלמת שצופה על הנוף, והיא נראית כמו קן ענק של ציפורים שמתאים לגודל שלנו. 

וגם הייתה שם קליטה לפלאפונים- אז האפי ואני ניצלנו את זה לקצת שיחות עם הבית ועדכונים באינסטגרם. אכלנו נשנושים ודיברנו די הרבה ואז האפי הכינה קפה לפני שיצאנו. זה היה הקפה הכי טוב בעולם כנראה כי מאותו רגע הרגשתי כמו הארנב של דורסל, ופשוט רצתי את ההר למעלה. היו לי ממש אנרגיות מטורפות. את השני מייל האחרונים בירידה למעיין שבו ישנו עשינו האפי ואני יחד ובעיקר החלפנו חוויות מחגים אצל המשפחה, והבדלים בין נוצרים ליהודים. 

במעיין היו עוד כמה חבר׳ה שהכרנו, ואחרי שהקמנו אוהלים ישבנו כולם יחד להכין ארוחת ערב. הבעיה העיקרית הייתה שהיו כאן בערך מיליון יתושים אז די מהר האפי ואני חזרנו לאוהלים כי זה די הטריף אותנו. האוהלים שלנו היו צמודים אז ישבנו לאיזה שעתיים ופשוט דיברנו על מלא דברים. עוד קצת קיווינו לראות אם איכשהו השאר יספיקו להגיע לכאן אבל התחיל להחשיך אז הבנו שהיום כבר לא ניפגש וכנראה נפגוש את כולם בקנדי מדווס. יום 54- מייל 663.8 עד מייל 683.1, סהכ 19.3 מייל. 30.9 קילומטר. האפי ואני קמנו בשעה 4:00 ויצאנו יחד לשביל ב-4:35. היה לנו רבע מייל של עלייה תלולה מהמעיין חזרה לשביל. בחצי הדרך ראינו זוג אוהלים בדיוק כמו של בון קראשר והאנטסמן ומוזי אבל לא רצינו להעיר עליהם עם הפנסים במקרה וזה לא הם. אחרי העלייה הייתה ירידה לנחל קטן שם עצרנו למלא מים. בדיוק כשהתארגנו לעזוב מוזי, האנטסמן ובון קראשר הגיעו והבנו שהם אכן הספיקו אתמול להגיע עד לקמפינג. מסתבר שהם הגיעו לשם ב-21:30 והעדיפו לא לרדת עד למעיין למטה בחושך. הם הביאו לכל אחת סניקרס שהיה אחלה ארוחת בוקר. נשארנו לשבת כולם עוד איזה חצי שעה והם סיפרו לנו על החווית שלהם מהעיירה. הם השיגו טרמפ ממש מהר עם מישהו שעשה השנה גם את ה-Pct והתחיל את הסיירה אבל הרזה כ״כ הרבה שהוא נהיה חולה ונאלץ להפסיק. מהמעיין הייתה לנו עלייה די רצינית של 1700 פיט ובסופה לקחנו עוד הפסקה. משם המשכנו עוד בערך שעה ואז עצרנו לצהריים. ישבנו יחד לאכול ואז כל אחד תפס פינת צל מתחת לאיזה עץ והלכנו לישון. היה ממש חם וכולנו ישנו מעולה אז אף אחד לא עשה קולות של לזוז. בסופו של דבר בשעה 14:00 ראיתי שאין לי הרבה מים אז התחלתי ללכת. עשינו עוד 4.5 מייל לנחל הבא. 2 מייל לפני שהגעתי נגמרו לי המים מה שהיה די מלחיץ ולא נעים בחום, אז הלכתי ממש מהר למים וישר מילאתי ליטר ושתיתי את כולו. השאר הגיעו לנחל וישבנו שם עוד איזה שעה. באמצע גם ספראוט ואירלי בירד הגיעו, וממש שמחתי לפגוש את אירלי בירד שאיתה ביליתי בקהון פס, ומאז לא התראינו. היא החליטה להגיע עד קנדי מדווס ואז לדלג על הסיירה ולהתחיל את אורגון ואז וושינגטון ורק אחכ לחזור לסיירה. היא מעדיפה לראות אותם לא מכוסים בשלג. משם המשכנו רק עוד 2.3 מייל, בעלייה כמובן, מה שנחמד- כי במקום לעלות בבת אחת 2500 פיט, עלינו רק 1000 ועצרנו לישון במעיין קטן ומחר נמשיך את שאר העליה. מאחורי המעיין יש מקום טוב לקמפינג אז הקמנו אוהלים וישבנו לארוחת ערב, כרגיל עם הרבה מאוד צחוקים. יום 55- מייל 683.1 עד מייל 702.2, סהכ 19.1 מייל, 30.5 קילומטר. קמנו בשעה 4:00 לבוקר קר, מה שלא קרה הרבה זמן. כרגיל מוזי והאנטסמן יצאו ראשונים, 2 דקות אחכ קראשר, 3 דקות אחכ אני, ובערך 5 דקות אחכ האפי. לכל אחד יש שגרת בוקר די קבועה אז כשקמים בדיוק באותה שעה גם יוצאים לרוב בסדר די קבוע. הבוקר התחיל בהליכה בחושך בתוך יער עם פנס כשאף אחד לא לידי. זה נשמע אולי מפחיד אבל דווקא ההליכה עברה מהר ואחרי בערך 40 דקות של הליכה התחיל אור ראשון והפנס ירד. התחלנו בטיפוס של 1500 פיט וקצת אחרי הפסגה, כשכבר עשינו 5.2 מייל, עצרנו לעשר דקות הפסקה לנשנש משהו. כרגיל אכלתי חטיף גרנולה מה שמספיק לי עד אזור 8:00. לעומת זאת קראשר והאנטסמן בשלב הזה כבר אכלו בערך 1000 קלוריות. משם הייתה לנו זוית מעולה על הפסגות הלבנות של הסיירה נבאדה שמכוסות בשלג שהציצו מבעד לרכס ההרים שלפנינו. 

משם היו לנו עוד 5 מייל של ירידה עד לנחל קטן שם עשינו עצירה ארוכה למלא מים ולאכול ארוחת בוקר. כל אחד אכל משהו ובגלל שזה יום שמגיעים לעיירה אז אפשר לסיים את האוכל ולחלק לכל השאר מה שרוצים. קראשר החליט להכין אורז משום מה בשעה 8:00 בבוקר, וכמעט כולם אכלו מזה. ואז הכנתי קפה שחור של עלית, מה שעשה את כולנו מאושרים וחדורי אנרגיה. אחרי שעה של הפסקה האפי ואני יצאנו יחד לשביל, ואחרי 20 מטר ראיתי, ביום האחרון שלי במדבר, סוף סוף, ראטל סנייק!! הוא היה שמן ואיטי וברח מאיתנו (יש לי תחושה שהפרענו לו בעיכול). האפי שונאת נחשים והיו לה כבר היתקלויות עם ראטל סנייק אז היא די התחלחלה אבל אני ממש התלהבתי (סליחה אמא). בכל מקרה, שאר היום, בערך 9 מייל, היו בעמק יפיפיה בין רכסי הרים כשנחל זורם באמצע. הרגשתי בתוך אגדה כל ההליכה. 

כל הדרך האפי ואני דיברנו על התכניות לימים הקרובים ולסיירה, וכבר התחיל להיות ממש ממש חם וידענו שבקרוב נגיע לנחל. עד עכשיו הנחלים היו ממש קטנטנים ולא ממש משהו שאפשר להיכנס וממש לטבול במים, אבל שמענו שהנחל שנגיע אליו די רציני. והשמועות בהחלט היו נכונות- שתינו הגענו לנחל מדהים שזורם די חזק וישר חיפשנו גדה רגועה להיכנס. ברגע שמצאנו ישר הורדנו חולצה ומכנסיים וקפצנו למים הקפואים. איכשהו הקור לא הפריע לי, והמחשבה שכל הסיירה נגיע להמון נחלים ואגמים אבל יהיה קר מדי בגלל השלג, גרמה לשתינו לרצות לשחות ולנצל את הנחל הזה עד תום. ישר נכנסתי כולי למים, האפי קצת התקשתה בהתחלה אבל בסוף נכנסה כולה גם כן ואז שאר החבורה הגיע ודי הסתפקה בשכשוך רגליים בלבד. זו הייתה הרגשה מדהימה אחרי השבוע הזה להיות במים ולהרגיש קצת יותר נקייה. 

משם נשאר לנו 4.5 מייל לקנדי מדווס, שעשינו בשעה 12:00 אז היה די חם. בדרך עברנו את הסימון של המייל ה-700 מה שהיה מרגש. 

בפנייה מהשביל לעיירה היה מחברת (טרייל רגיסטר) והאפי כתבה שם שזו סופה של תקופה, וקראשר אפילו אמר חצי בצחוק חצי ברצינות שהוא נהיה רגשני פתאום. והאמת שזה ממש נכון. סיימנו עם המדבר, בקרוב ניפרד מקראשר והוליווד, ויש תחושה משונה של סיום והתחלה. 

משם המשכנו עוד 0.8 מייל על הכביש לתוך העיירה ופגשנו בדרך כל מיני חבר׳ה שטיילנו איתם. קנדי מדווס זה לא בדיוק עיירה כמו שהיינו רגילים- זה כמה בתים מפוזרים, על שטח די גדול. אין קליטה לטלפון בכלל. והמקום המרכזי של המטיילים זה חנות שלשם שולחים את החבילות ואפשר לקנות שם שתייה קרה, חטיפים וכל מיני דברים שמטיילים צריכים. מאחורה יש מרפסת עץ גדולה עם חלון קטן שממנו מזמינים אוכל (בגדול התפריט מבוסס על המבורגרים), ומאחורה יש שטח פתוח ששם האזור של הקמפינג. 

ברגע שמטייל מגיע לשם כולם מוחאים כפיים, כי זה חתיכת הישג להגיע וזה חלק מהסיום של המדבר. זה האמת היה ממש נחמד. הגענו בצהריים אז כמובן שמיד התיישבנו לאכול המבורגרים ולשתות הרבה קולה. אחהצ תפסנו את השאטל למסעדה שדי ריקה רוב הזמן ומבוססת עלינו ועל כמה מקומיים ששותים בירה. שתינו מילקשייקס, ובערב חזרנו לשבת במרפסת ולשתות בירה. 

זה היה שבוע די מטורף וארוך והיה לי מדהים. הקשרים בין חמישתנו רק הלכו והתחזקו ונהיה לנו סוג של שפה משותפת והתנהלות די קבועה במהלך היום. זה מרגיש שיש הרבה חבורות מסביב וכל אחת עם המאפיינים שלה, אבל אין ספק שזו בדיוק החבורה שמתאימה לי כרגע, ומצאתי חברים לחיים. 

יום 56+57- ימי אפס בקנדי מדווס. החלטנו לקחת יומיים הפסקה בקנדי מדווס, אחרי שבוע הליכה אינטנסיבי, ואז להמשיך עוד שלושה ימים לנקודה ממנה הארוס של האפי אוסף אותנו. ביומיים האלה בעיקר אכלנו המבורגרים, ראינו כל ערב סרט בחצר של מלאך שביל שנקרא תום, ובילינו עם מאמא קראשר שהגיעה לבקר את קראשר. בבוקר הראשון הלכנו למסעדה שנקראת גראמפי בר שהם מפורסמים בפנקייקים הענקיים שלהם (אין מצב לסיים), ובתחרויות אכילת פנקייק שהם עושים. 

ביום השני הלכנו לנחל והיינו שם כמה שעות.

יום 58- מייל 702.2 עד מייל 721.5. סה״כ 19.3 מייל, 30.8 קילומטר. התחלנו את היום רגוע, קמנו בשש והגענו לשביל בשעה שבע. יש לנו 45 מיילים לעשות ביומיים וחצי אז אנחנו די רגועים. נכנסנו לפארק הלאומי סקויה, ומרגע שעזבנו את קנדי מדווס אנחנו בעצם רשמית בסיירה נבאדה. כרגע רק בחלק הדרומי כשהשלג הרציני מתחיל החל ממייל 750, אבל זה בהחלט מרגיש שאנחנו בהתחלה של משהו חדש. הבוקר התחיל בעלייה, כשאחרי 4 מייל פגשנו את הוליווד שישן בלילה בקמפינג אחר. הלכנו רוב הזמן יחד והייתה קצת עייפות נעימה לכולנו. אחרי ארוחת בוקר המשכתי ראשונה כשנשאר עוד חלק קטן לעלייה. ברגע שהגעתי לסוף נפתח לפניי אחו עצום כשבקצה שלו רכס הרים מושלג לחלוטין. 

אין ספק שזה אחד המראות היפים שיצא לי לראות. שאר היום הלכנו לאורך האחו ועברנו הר קטן ועצרנו להפסקה ארוכה בצהריים מתחת לגשר עם עוד די הרבה מטיילים. אחד הדברים הבולטים שהשתנו זה השפע של המים שיש בשביל. אנחנו סוחבים ליטר או שניים מקסימום וזה שינוי מרענן.

אחרי שחצינו את הגשר הלכנו הוליווד, האפי ואני, כשהייתה עלייה די רצינית לפנינו. שיחקנו גולף איצטרובלים שזה בעיקרון משחק בו מנסים לתקוע את המקל הליכה באיצטרובל ואם מצליחים צריכים להעיף אותו כמה שיותר רחוק. 

די הרבה מטיילים עצרו בתחילת העלייה, בעיקר כי לא רצו לישון למעלה במקום שיותר קר. עלינו חצי מהדרך ומצאנו קמפינג מושלם בין העצים. אמנם היה קר אבל לא הייתה רוח. מסביב כבר התחילו להופיע ערימות של שלג. הדלקנו מדורה, וישבנו יחד מסביב כל הערב. זה הערב האחרון שלנו יחד כקבוצה וכרגיל היה לנו כיף והרבה צחוקים יחד. 

יום 59- מייל 721.5 עד מייל 736.3, סה״כ 14.8 מייל, 23.7 קילומטר. גם היום קמנו בשש. אם אפשר לקום מאוחר יחסית אז למה לא? :) סיימנו בבוקר את העלייה והגענו לאזור יחסית מושלג. לא צריך עדיין ציוד שלג, רוב השביל לא מכוסה והחלקים שכן מכוסים בשלג עבירים לגמרי. הלכנו יחד די לאט ועצרנו יחסית הרבה. יום איטי יחסית. הגענו באזור 11:00 לנחל שם עצרנו להפסקת צהריים ארוכה עד 13:30. במהלך ההפסקה הוליווד וקראשר המשיכו כי הם רצו להספיק יותר מיילים היום. נפרדנו בחיבוקים וזה היה די מוזר ועצוב. מוזי צחקה שהפלושיפ (fellowship ) התפצל כמו בספר שר הטבעות. אנחנו משווים די הרבה את המסע לשר הטבעות כי יש הרבה חלקים דומים וזה בהחלט נכנס לרשימה.  

אחרי הפסקה ארוכה כמובן שציפתה לנו עלייה נוספת אותה הלכתי ממש לאט. לקראת הסוף יש נקודה שיש בה קליטה אז כולם עוצרים שם לקצת זמן טלפון. זה די מוזר ולא קשור פתאום באמצע השביל להתחבר למציאות אז בעיקר שלחתי הודעות למשפחה שהכל בסדר והמשכנו הלאה. היום התחילו היתושים להופיע וכמעט לאורך כל היום ליוו אותנו. הם די משגעים את השכל ובחלקים הממש בלתי נסבלים פשוט שמים רשת על הראש ומקווים לטוב.אחרי ארוחת ערב, חבורת הבאטהול שישנה יחסית קרוב אלינו באה להיפרד גם כן. 

יום 60- מייל 736.3 עד מייל 745 + 2.5 מייל להורסשו מדו קמפגראונד. סה״כ 11.2 מייל, 18 קילומטר. יש לנו היום הליכה די קצרה אז החלטנו לקום באזור שש ולהתארגן ברגוע. אחרי שהתארגנו הכנתי לכולם קפה שחור (2 חבר׳ה ישראלים השאירו קפה שחור של עלית בהייקר בוקס בקנדי מדווס אז כמובן שלקחתי). זה היה נהדר כי ישנו בגובה 10,300 והיה די קר בבוקר. בשבע ורבע יצאנו יחד ארבעתנו- האנטסמן, מוזי, האפי ואני, לשביל והלכנו שבע מייל בלי כמעט לשים לב. בדרך דיברנו די הרבה (לרוב כל אחד הולך עם עצמו אבל הלכנו בקצב רגוע), שיחקנו גולף איצטרובלים. אחרי שבע מייל עשינו הפסקה יחסית קצרה כי היה קר והמשכנו ללכת עד לקמפינג. תכננו שזה יהיה יום רגוע אבל ההליכה פשוט זרמה והיה נחמד להיות כולם יחד. קצת לפני הקמפינג חצינו נחל שלמזלנו היה גשר קטן לחצייה והיו באזור כל מיני מטיילי יום עם כלבים אז נשארנו קצת לדבר איתם ולשחק עם הכלבים. הגענו לקמפינג ב-12:00 בערך וידענו שיש כמה שעות טובות לחכות לטד, הארוס של האפי שבא לאסוף אותנו, אז התמקמנו והדלקנו מדורה, הכנו צהריים ונמנמנו. ציפינו שטד יגיע באזור חמש או אחרי אבל ברבע לשלוש פתאום עצר ג׳יפ וטד הגיע בהפתעה מוקדם. אחרי איחוד מרגש בין האפי לטד, ארגנו את הציוד והעמסנו על המכונית ויצאנו לדרך לבייקרספילד. החלק הראשון של הדרך הייתה ירידה מטורפת מגובה 9,800 פיט לאזור ה-2,500 פיט. הנוף היה מדהים, וזה היה עוצר נשימה לראות ממרחק את ההרים עליהם הלכנו. היינו די רעבים בדרך וראינו שלט לכיוון טהצ׳פי, העיירה הקודמת שבה היינו. צחקתי עם כולם שאפשר לקפוץ לברביקיו שם כי מוזי והאנטסמן ניסו ללכת שלושה ימים ברציפות ותמיד היה סגור. איכשהו כולם החליטו שזו הצעה די טובה וככה יצא שחזרנו לטהצ׳פי ואכלנו ארוחה מדהימה בברביקיו. משם המשכנו ישירות לדירה, שהתבררה כמציאה מעולה, עם בריכה בחוץ ואחלה תנאים. מקלחות, התארגנויות, קצת טלויזיה והלכנו לישון.