מאגם אולאלי ללייק טראוט

19.8, יום שבת-

קמתי בעצלתיים בדשא שעל ת׳אנדר איילנד, שם כולם ישנו ליד הפסטיבל. ישבתי עם כמה חבר׳ה ושתינו קפה חזק וטוב, ואז הסתובבתי עם בן (שכאן נקרא ״סנייק דאנסר״ בעקבות תקרית עם נחש) בין הדוכנים השונים- מלא דוכנים של חברות ציוד טיולים, הרבה מהן הציעו למטיילים לתקן ציוד (תיקנתי את המזרון שטח המתנפח שהיה בו חור) וברובם היו במהלך היום כל מיני תחרויות נושאות פרסים כמו ניפוח מזרון השטח הכי מהיר, לדוג בובות מתוך בריכה, הגרלות וכו׳. בתחנה של הפארק ריינג׳רס עשינו חידון וזכינו בפרס!

אחהצ הלכתי עם מונרך למסעדה ליד שם היה מסיבת פיצה למטיילים- בירה ראשונה חינם ופיצה בחינם, כמה מדהים! אחכ חזרנו לפסטיבל שם נערכה הגרלת ציוד מטורפת (לא זכיתי). בהמשך הערב הגיעו נועם ואורנה- נועם עשה את השביל לפני כמה שנים והם באו לטייל באזור ולראות את הליקוי חמה. ישבנו יחד כל הישראלים, נועם ואורנה הביאו חלבה מהארץ! והעברנו ערב נעים כשברקע הופיעה להקה מפורטלנד בדשא של הפסטיבל.

20.8, יום ראשון-

זה הבוקר האחרון של הפסטיבל והיום נפתח בארוחת בוקר חינמית לכל המטיילים. משם נסעתי עם נועם ואורנה לאגם בשם אולאלי, ממנו אמורה להיות תצפית טובה על הליקוי חמה. חצי מהדרך הייתה על כביש והחצי השני היה בדרכי עפר עקלקלות שלא בטוח שנועדו למכונית רגילה. אבל כמונו עוד הרבה אנשים החליטו לראות את הליקוי מאגם אולאלי ונסעו בזהירות בדרך העפר. ראינו הרבה מכוניות לצידי הדרך שהחליטו למצוא מקום בתוך היער או בלי הרבה אנשים. 

בסופו של דבר הגענו לאגם ונועם ואורנה אפילו הצליחו להשיג חניה בתשלום סמלי. היו שם עוד די הרבה מטיילים, וגם הרבה אנשים שהגיעו בשביל הליקוי. האגם עצמו יפייפיה כשבקצה השני ניצב לו הר ג׳פרסון. 

המקום עצמו קטנטן עם כמה בקתות, וחנות, ומנהלים את המקום זוג מבוגר ומקסים שאמר שזו כמות האנשים הכי גדולה שאי פעם הייתה שם.

בערב הגיע מלאך שביל והכין נקניקיות בלחמניה וחילק בירות לכולם.

בשלב מסוים הגיע מטייל ישראלי נוסף בשם מאור והשלמנו חוויות מהפעם האחרונה שהתראינו אי שם באיידלווילד. 

21.8, יום שני-

מייל 2043 עד מייל 2052.1, סהכ- 9.1 מייל, 14.5 קילומטר.

כולם קמו לאט לאט, וכמובן שניצלתי את ההזדמנות 

ושתיתי קפה מהחנות. אורנה בדיוק סיימה את הספר ״סוס אחד נכנס לבר״ של דויד גרוסמן, והשאירה לי אותו. משמח לקרוא קצת עברית. בשעה 9:00 תפסתי מקום ושמתי את המשקפיים לליקוי שהתחיל לו לאט לאט. הליקוי המלא היה בשעה 10:15 ומאור ואני הצטרפנו לנועם ואורנה שהביאו חומוס (לא מהארץ) ונשנשנו וצפינו יחד בליקוי. הליקוי המלא היה ממש מרשים- כשהשיא היה שהירח הסתר את השמש והייתה הילה מסביב ומעין חושך/צל מסביב.

אחרי הליקוי הרבה התפזרו, ואני הלכתי לחכות בצומת שעל השביל להאפי שאמורה להגיע מאגם אחד דרומי יותר. באזור 14:00 היא אכן הגיעה ויצאנו יחד חזרה לשביל. 

22.8, יום שלישי-

מייל 2052.1 עד מייל 2073.3, סהכ- 21.2 מייל, 33.9 קילומטר.

אמנם השביל פתוח מכאן והלאה אבל יש ריח של עשן באויר וממש מבאס כל עניין השריפות האלה.

עברנו היום בתוך יער לא נגמר והרבה אגמים קטנים. פגשנו את פייסר שהולכת את המקטע הזה דרומה. במהלך היום ראינו כמה פעמים זוג בשם טס וג׳רמי שעושים מקטע של השביל ובערב הם ישבו איתנו לאכול.

בישלנו בארוחת צהריים- יחסית נדיר אבל יש לנו יותר מדי אוכל בגלל כל הדילוגים אז למה לא.

עצרנו במחנה סוסים שסיפרו לנו שיש שם את קוני שעושה כל אוגוסט טרייל מג׳יק- כנראה היא באה לליקוי והלכה כי היא כבר לא הייתה שם. אבל לא נורא! היה שם שירותים, פחים ומים נקיים.

אחרי 0.2 מייל בשביל פגשנו טרייל מג׳יק מבחור שעשה את השביל שנה שעברה- והביא מלא שתייה קרה, בירות וחטיפים. משם המשכנו עוד כמה מיילים לאגם ענק בשם טימות׳י שם עצרנו ללילה.

23.8, יום רביעי-

מייל 2073.3 עד מייל 2094.4 (פלוס חצי מייל סטייה מהשביל לראות את- ליטל קרייטר לייק), סהכ- 21.6 מייל, 34.5 קילומטר. 

קמנו לבוקר מול האגם, שזה תמיד דבר מופלא, ויצאנו לשביל לצד האגם בתוך יער עבות. אחרי 2.5 מייל לקחנו שביל צדדי שהוביל לאגם קטן שנקרא ״ליטל קרייטר לייק״- האגם אמנם קטן אבל עמוק בטירוף וכמעט אין תנועה של המים ולכן אפשר לראות ממש לעומק וגם את ההשתקפות של ההרים והעצים ממול. משם המשכנו ללכת ביער, כשרוב היום היה יחסית במגמת עלייה. הייתה גם קליטה לטלפונים בהרבה חלקים מהשביל אז ניצלנו את ההזדמנות לדבר עם המשפחה ולעדכן קצת תמונות ברשתות החברתיות. זה הרגיש יום איטי אבל המיילים דווקא זרמו והעצירות היו נחמדות- עצרנו פעמיים ליד חנייה של מטיילי יום וישבנו בשולחן פיקניק, זרקנו את האשפה מהימים האחרונים לפח (זה נשמע טיפשי אבל כמה שזה משמח להיפטר משקית אשפה של עטיפות ונייר טואלט). באמצע היום, בתוך היער, בין העצים, ניגלה אלינו הר הוד- אחד מההרים הגדולים של אורגון, ולמרגלותיו אנחנו הולכים להגיע היום.

פגשנו הרבה מטיילים היום. בעיקר כי נוצרה סוג של בועה בגלל הליקוי חמה והשריפות שסגרו חלק גדול מאורגון וניקזו הרבה מהמטיילים לאותו אזור. את המיילים האחרונים של היום עשינו בעלייה שדווקא הייתה לא כ״כ הדרגתית כמו רוב אורגון, אבל החלק הקשה היה ששני מיילים מתוכה היו על חול וזה די קשוח. בסופו של דבר העלייה נגמרה והגענו לטימברליין לודג׳- המקום שידוע בארוחת הבוקר הכי טובה בשביל. זה לודג׳ יוקרתי וגדול, שבו צולם (הסצינות חוץ) של הסרט ״הניצוץ״ ויש כאן את הגרזן של ג׳וני (ג׳ק ניקולסון) מהסרט. אחרי שהקמנו את האוהלים, הלכנו ללודג׳, אכלנו פיצה ושתינו בירה ונהנינו ממקום שאוהב מטיילים.

24.8, יום חמישי- מייל 2094.4 עד מייל 2111.7 (ועוד 0.6 מייל שנוספו בשני שבילים מקבילים שלקחנו), סהכ- 18.3 מייל, 29.3 קילומטר. קמנו וישר הלכנו לארוחת בוקר מושלמת! זה פשוט בופה שכולל וופל בלגי עם כל התוספות שאפשר לדמיין, חביתות, מאפים, פירות, קפה, וכו וכו. ישבנו שם כמעט שעתיים עם עוד מלא מטיילים ואורחים של המלון, נהנות מכל ביס (ועם קצת בחילה בסוף). אחכ הלכנו לאסוף את החבילות עם האוכל ששלחנו, יצאנו ב-11:30 לשביל. יש כאן מלא מטיילי יום והרבה שבילים חמודים. השביל היה די עמוס בהתחלה אבל די מהר עקפנו את כולם. לקחנו שביל מקביל שטיפס יותר גבוה ויש בו שדות שלמים של פרחים מרהיבים. אחכ לקחנו עוד שביל צדדי כדי לראות את מפלי רמונה. יצאנו היום מאוחר לשביל והגענו מאוחר לקמפינג די עייפות.

25.8, יום שישי-

מייל 2111.7 עד מייל 2144.5, סהכ- 32.8 מייל, 52.5 קילומטר (!).

האפי ואני דיברנו על זה שמתישהו ננסה לעשות יום של 30 מייל. לפחות לנסות פעם אחת. החלטנו שזו הזדמנות טובה, במיוחד כי אורגון יחסית הדרגתית והשביל נוח, וככה נוכל להגיע ביום אחד של הליכה לקסקייד לוק- העיירה האחרונה באורגון שנמצאת על גדות נהר הקולומביה- שמפריד בין אורגון לוושינגטון.

קמנו שעה קודם, בחמש, ויצאנו לפני שש לדרך, ליום ארוך בהחלט.

רוב היום היה מלווה בעליות וירידות אבל מאוד הדרגתיות ולא רציניות במיוחד. אחרי 4 מייל הגענו בבוקר למעיין קר, מילאנו מים, ופגשנו חבורת מטיילים שעושה את השביל בחלק של אורגון והם מסיימים בקסקייד לוק. שניים מהם יהודים שלמדו עברית בתיכון (אחד מהם למד בארץ), והם דיברו איתי בעברית (לפחות ניסו) וזה היה מאוד חמוד מצידם.

אחרי כמה מיילים לקחנו הפסקת בוקר וכשהמשכנו משם הגענו לקצה הרכס ממנו נשקף נוף מרהיב לכל האופק- יכולנו לראות את שלושת ההרים הגדולים בוושינגטון- הר אדאמס, הר רייניר (שהשביל עובר בסמוך אליו), והר סיינט הלן. כל אחד מהם מרהיב ומהמם, ומאחורינו עוד אפשר לראות די מקרוב את הר הוד. 

הגענו לפיצול בשביל שנקרא- איגל קריק. כולם לוקחים אותו תמיד, אבל כמובן שהפעם הוא סגור בגלל שריפות. האמת שממש ראינו את העשן בכל הואדי והרכס שמעל איגל קריק, ומסוק שהוביל מים שנסע הלוך חזור מהאגם ליד. בפיצול ישב ריינג׳ר לתת מידע למטיילים ובעיקר לוודא שאף אחד לא הולך ומנסה בכל זאת לעשות את איגל קריק. זה די מבאס כי זה נחשב לאחד המסלולים הכי יפים, אבל אין מה לעשות....

משם המשכנו לאגם ממנו 2 הליקופטרים באו כל כמה דקות לקחת מים לכיוון השריפות. זה היה כ״כ קרוב ודי מרתק לראות אותם. עצרנו לנוח איזה שעה ואז המשכנו לעוד 16.5 מיילים.

אחרי האגם הייתה לנו עלייה די קלה ומשם, בערך 10 מייל של ירידה מגובה 4000 פיט לגובה 100 פיט. ירידה ארוכה מאוד (אני תמיד בעד), אבל בהחלט שוחקת את הרגליים.

הגענו באזור 20:00, כשכבר התחילו הדמדומים, לעיירה. הלכנו ישר לקמפינג- במקום שבו היה הפסטיבל שהייתי בו בסופ״ש הקודם.

הקמנו את האוהלים, בישלנו ארוחת ערב מהירה, ודי מהר הלכנו לישון, גמורות מעייפות אך מרוצות מההספק של היום.

26.8, יום שבת-

מייל 2144.5 עד מייל 2150.5, סהכ- 6 מייל, 9.6 קילומטר.

קמתי מאוחר, בשמונה, כשבלילה בהחלט הרגשתי את השרירים בגוף שלי מנסים להבין מה עבר עליהם היום.

אחרי שקיפלנו את הציוד, וכל אחת עשתה מקלחת, הלכנו לאכול ארוחת בוקר וגם מונרך הצטרפה. התקשרתי הביתה והתבשרתי שאחות של סבא שלי, דודה רותי, נפטרה. אני לא ארחיב על זה כאן, רק אכתוב שמאוד עצוב לי, שהמרחק מקשה והדבר היחיד שהתחשק לי לעשות זה לקחת חדר במוטל ללילה. אבל מצד שני בשביל ובהליכה יש סוג של התמודדות עם הכאב. הוא לא נעלם או עובר, אבל ההליכה עוזרת להתבונן בדברים, לבחון, להרגיש, וידעתי שכדאי שאמשיך ללכת היום.

בשאר היום בעיקר עשינו מטלות כמו כביסה, קניות ותכנון החלק של וושינגטון.

בצהריים הלכתי להיות לבד קצת במסעדה וקראתי ספר ואחהצ יצאנו בחזרה לשביל-

עלינו על ״גשר האלים״ שמחבר בין אורגון לוושינגטון- ועברנו למדינה האחרונה בשביל.

27.8, יום ראשון-

מייל 2150.5 עד מייל 2174.1, סהכ- 23.6 מייל, 37.7 קילומטר.

הרגשנו את השינוי שהביאה איתה וושינגטון כבר ביום הראשון- קודם כל, כמות האנשים. עד עכשיו, בגלל הסיירה (חלק עשו, חלק דילגו, חלק חזרו), ובגלל השריפות באורגון וגם כנראה בגלל הליקוי חמה, כמעט כולם בוושינגטון עכשיו, וזה מרגיש שוב כמו במדבר. הרבה מטיילים בשביל, רואים במהלך היום שוב ושוב את אותם אנשים. מכיוון שהממוצע של רוב המטיילים מבחינת מיילים די דומה ויש נקודות די ספציפיות בהן נוח לישון (מים ומקום לאוהל), בלילה הקודם וגם הלילה היו יחסית הרבה אנשים (בערך 9 אוהלים ועוד כמה שישנו בלי אוהל).

הדבר השני- עליות וירידות! זה בהחלט לא אורגון. אין כ״כ הדרגתיות, העליות והירידות הרבה יותר בשיפוע, ובעיקר- המון למעלה ואז המון למטה כל פעם. 

הבוקר נפתח בעלייה של 3000 פיט, ואז ירידה של 2000 פיט, עלייה נוספת של 2000 פיט וירידה של 1600 פיט. 

אין ספק שהשרירים ברגליים מרגישים את זה.

28.8, יום שני-

מייל 2174.1 עד מייל 2198.2, סהכ- 24.1 מייל, 38.5 קילומטר.

בהמשך ישיר לאתמול, זה היה יום די קשה, אבל בכל זאת עשיתי אותו בקצב ממש טוב וההרגשה שהגוף שלי מאוד מתחזק. אחרי כמה מיילים נעימים ומישוריים יחסית, הגענו לנחל גדול ועצרנו להפסקת בוקר. אנחנו בימים האחרונים נמצאות הרבה עם כמה חבר׳ה שיצא לי לפגוש כמה פעמים בתחילת המדבר, וזו חבורה שגם טיילה יחד את שביל האפלאצ׳ים לפני איזה שבע שנים. 

אחרי שמילאנו מים ואכלנו ארוחת בוקר, ולשמחתנו לא רחוק היה גם קמפינג מסודר עם פחי אשפה, אז גם רוקנו את הזבל שהצטבר ביומיים האחרונים, התחלנו בטיפוס של 9 מייל ארוכים מגובה 900 פיט לגובה 4100 פיט. לקראת הסוף עצרתי להפסקת צהריים ומנוחה של איזה שעה ומשם המשכתי עוד כמה מיילים למקור מים הבא. 

גם שם כולם עצרו, למלא מים ולנוח. 

משם היו עוד 7.7 מיילים עד סוף היום שעשיתי אותם יחסית מהר. נכנסתי לקצב טוב ופשוט הלכתי. עצרנו באגם קטנטן, יותר כמו שלולית גדולה, אבל המים סבבה ומצאנו מקום לאוהלים. 

29.8, יום שלישי-

מייל 2198.2 עד מייל 2221.3, סהכ- 23.1 מייל, 37 קילומטר.

ישנו הלילה במקום שמיועד לשני אוהלים ונכנסנו בו- 3 אוהלים + 3 שישנו בלי אוהל (קאובוי קמפינג), והאמת שהיה מקום ומרווח לכולם. 

בבוקר החבורה שישנה איתנו קמה מוקדם כי הם רצו להספיק לעשות היום 28 מייל ולהגיע לעיירה, והאפי, מונרך ואני תכננו לעשות 23 מייל ומחר לעשות עוד 5 מייל.

היום, בשונה מהיומיים האחרונים, השביל היה הרבה יותר נחמד, בלי עליות וירידות מטורפות, והרבה מים בדרך. בהפסקה הראשונה פגשתי את אלה, בחורה ישראלית שמסתבר למדה גם בתיכון בשדה בוקר... באמת שעולם קטן. בערב בקמפינג פגשתי גם את ארז שהכרנו במפגש הישראלי שעשינו במרץ בתל אביב על ה-pct. 

למרות שהיום היה יחסית פשוט מבחינת ההליכה, הגוף עייף והכפות רגליים שלי לקראת סוף היום התחילו לכאוב כבר מאוד.

אבל חלק נכבד מהיום הלכנו יחד- האפי, מונרך ואני, ובהפסקת צהריים גם אלה ישבה איתנו, ובגדול קשקשנו מלא וריכלנו על אנשים מהשביל וסתם דיבורי בנות, וזה היה ככ מצחיק ובעיקר שונה ומנקה את הראש.