מאגווה דולסה לטהצ׳פי

יום 41-

מייל 454.4 עד מייל 460.4, סהכ 6 מייל. 9.6 קילומטר.

קמתי בעצלתיים בשעה 6:30 ב- hiker heaven כשמסביבי מלא אוהלים. חלק עד ישנו, חלק כבר קמו. בוקר בהחלט רגוע. השמש לעומת זאת כבר הכתה בחום די חזק ורובנו ישנו מתחת לכיפת השמיים אז לא הייתה ממש ברירה אלא לצאת מהאוהל. אחרי התארגנות בוקר מהירה, לשמחתי מישהו הכין המון קפה וביצה מקושקשת אז הייתה לי אחלה ארוחת בוקר פלוס פרי שקניתי יום קודם בסופר. 

פעם בשעה אחד המתנדבים במקום עושה הקפצה לעיירה אז בשלב מסוים נסעתי לקנות לי השלמות אוכל לימים הקרובים. יחד עם שאר מי שנסע איתי ישבנו אחרי הקניות וטרפנו ארטיקים בחום. תענוג!

שאר היום ישבנו כל מיני חבר׳ה בצל, קשקשנו...

החלטתי לצאת באזור השעה שש לשביל אחרי שקצת יתקרר ולעשות כמה מיילים. בצהריים המאוחרים נסעתי שוב לעיירה לאכול צהריים (בכוונה אכלתי מאוחר וככה די חסכתי לעצמי לבשל בערב). בשש יצאנו, האפי ואני לשביל לעלייה די רצינית של מעל 2000 פיט. לאורך הדרך הייתה שקיעה יפייפייה ולקראת סוף העלייה, אחרי שש מייל, ראיתי את האפי (היא ממש מהירה בעליות) בוהה בדמדומים האחרונים וכבר די החשיך, והיא אמרה שהיא מצאה מקום מעולה ללילה ושבמקרה יש מקום לעוד אוהל. 

די הבנתי שהיא מעדיפה לא לישון לבד שם, בייחוד שכבר החשיך, זה בהחלט לא ממש נעים, והצטרפתי בשמחה. הקמנו אוהלים ותוך כדי ג׳ורדן וטרודי עברו אותנו והמשיכו לעוד כמה מיילים בעצמם. הלכנו לישון באזור עשר ותוך כדי עוד כמה מטיילים עברו והמשיכו בדרכם בחושך, כדי להספיק לעשות כמה שיותר מיילים באויר הנעים. יום 42- מייל 460.4 עד מייל 478.2 + 2 מייל הליכה לעיירה. סהכ 20 מייל, 32 קילומטר. האפי ואני רצינו לקום באזור ארבע ולצאת מהר אבל שתינו קמנו בחמש ויצאנו בחמש וחצי חזרה לשביל. משום מה לוקח לי כל לילה המון זמן להירדם ובבקרים יותר קשה לקום בגלל זה, אבל הבוקר זינקתי מהשק״ש בחמש אחרי שהתעוררתי מחלום שבו הייתי צריכה לחזור לארץ בקיץ כדי לעבוד בקייטנה ולהפסיק ללכת את השביל, סיוט... חחח.

בכל מקרה, היום היה ממש נחמד. אחרי 2.7 מייל היה מעיין קטן שבו מילאנו מים, והמשכנו בדרכנו. בשלב מסוים במהלך היום עקפתי את מארי קרוז שאיתה טיילתי באזור מאונט לגונה ממש בתחילת השביל. היה ממש נחמד להיפגש ולקשקש. היה יום חם, אבל לא הגיע ל-35 מעלות של יום קודם. הספקתי לעשות 18 מייל עד השעה 12:00 והייתי די מרוצה מעצמי. 

אחרי 18 מייל הגעתי לכביש שממנו חותכים לעיירה שנמצאת במרחק 2 מייל ובה יש בית/חווה של הזוג אנדרסון שנקרא- casa de luna. הייתי היחידה מסתבר שאשכרה הלכה את ה-2 מייל האלה על הכביש. כל השאר הצליחו למצוא טרמפ. ניסיתי לתפוס בדרך אבל לא היו כמעט בכלל מכוניות. נו מילא...

אבל ברגע שהגעתי לעיירה נכנסתי דבר ראשון למכולת לקנות משהו קר לשתות כי המים שלי כבר היו חמים בטירוף.

הגעתי לקאסה דה לונה באזור 13:00, חלק מהחבר׳ה כבר הגיעו קודם. אחרי היכרות קצרה עם המקום שכולל יער ענק מאחורה שבו ישנים 

עשיתי את הדבר הראשון שחייבים לעשות בראשה דה לונה שהפך לסמל המסחרי שלהם- ללבוש חולצת הוואי! 

זה ממש משעשע לראות את על המטיילים לבושים די מצחיק. אחהצ הלכנו לבית קפה ושתינו מילקשייק ונהנו מאחהצ רגוע.

יש דבר נוסף שקאסה דה לונה ידועה בה- מקבלים שם את הבנדנה של ה- pct, אבל כדי לקבל את הבנדנה צריך לזכות בה על ידי ריקוד. 

בערב שמים מוזיקה וכולם רוקדים כדי לקבל בנדנה ובעיקר צוחקים ממש. אין ספק שזה מקום מוזר ומיוחד. 

יום 43- מייל 478.2 עד מייל 498.2, סהכ 20 מייל, 32 קילומטר. קמתי בשש וחצי לשמיים מלאי עננים, וזה היה שינוי מאוד קיצוני מהימים האחרונים. כל בוקר בשש וחצי יש בקאסה דה לונה ארוחת בוקר של פנקייקים וקפה- שלמות. האפי ואני תכננו לצאת באזור עשר ולקחת בוקר רגוע. הלכנו עם הוליווד וסומליה לבית קפה שם הם אכלו ויצאו לשביל ואנחנו חזרנו לחווה. יצאתי לשביל בעשר ורבע וקבענו לעשות 20 מייל עד לקמפינג. היה יום ממש נחמד, בעיקר היה שונה לצאת מאוחר יחסית. אחהצ הלכתי עם הוליווד והאפי, שלושתינו נהיינו חברים ממש טובים. הגענו אחהצ לקמפינג ואחרי התארגנויות של הקמת אוהל וכו, הבנו שהמקור מים נמצא קצת רחוק בעלייה. אז הוליווד ויתר על התענוג ואני והאפי הלכנו לבדוק את המים- מסתבר שזה קולט גשם שכדי להוציא מים יש מקל עם בקבוק וזה היה די משעשע.  

ישבנו הרבה חבר׳ה בשולחן פיקניק כשחזרנו ובישלנו ארוחת ערב- אין ספק שעבור כולנו שולחנות הפיקניק הפכו לאחת החוויות המשמעותיות בשביל. לשבת על שולחן ולא על הרצפה וגם לעשות את זה יחד עם עוד אנשים הופך את הזמן של ארוחת ערב לזמן שאני הכי אוהבת ביום. יום 44- מייל 498.2 עד מייל 517.6, סהכ- 19.4 מייל, 31 קילומטר. כבר אתמול בערב נהיה מאוד קר אבל לא ממש ציפינו לבוקר הזה. קמתי עם קול טפטוף הגשם על האוהל שהלך ונחלש. היה חם ונעים באוהל אבל היה לי ברור שבחוץ די קר. בחמש וחצי קמתי והתארגנתי זריז כשבחוץ חיכה ענן גדול שכיסה את כל האזור והיה מעין טפטוף חלש ורוח קרה שליוו אותי לאורך כמה שעות. את רוב הבוקר ביליתי בטיפוס של כמה מיילים טובים מה שדווקא היה חיובי כי זה עזר להתחמם. החלק המרגש היה כשעברתי את המייל ה-500 (800 קילומטר!). בהחלט מרגש. זה כבר מרחק די רציני :) 

עצרנו כמה חבר׳ה לארוחת בוקר זריזה אחרי הליכה רצופה של עשר מייל ורובנו יצאנו משם די מהר בגלל הקור. אחרי שהמשכתי ללכת הגיע ירידה גדולה לכיוון המדבר, וברגע שהתחלתי לרדת מההר השמיים התבהרו והשמש יצאה. אפילו נהיה ממש חם. 

אחרי הירידה השביל נכנס לשטח פרטי ולכן חייבים להישאר על השביל שעושה סיבוב די מעצבן עד למישור עצום. ברגע שהגעתי לכביש יש שלט למקום שנמצא ממש צמוד לשביל בשם hiker town- השם קצת מטעה או בעצם מדויק להפליא. זה מקום חמוד ומשונה- זה בעצם סוג של הוסטל למטיילים- יש רחבה גדולה ומסביב הרבה מבנים קטנים שבנויים כמו במערב הפרוע ולכל אחד יש שם כמו- בית העירייה, כלא, דואר וכו׳. ברוב הבתים הקטנטנים יש מיטות ואפשר לישון, וחלק נשארים לישון בחוץ או רק עוברים למלא מים ולהתרענן וממשיכים. 

הגעתי לכאן בשעה 14:00 ולאט לאט כל החבורה התאספה ואחרי 20 מייל היה ברור לנו שנישאר לישון. כל שעה עגולה יש רכב מבית קפה שנמצא כמה דקות נסיעה שבא לאסוף מטיילים שרוצים לאכול (בעיקרון כולם), וזה די ברור שאנחנו מקור ההכנסה העיקרי לעסק. בשעה שלוש נסענו לשם דחוסים ברכב והזמנו כולם את המנה המתבקשת (שמשום מה לא כתובה בתפריט)- Pct burger. ישבנו שם בערך שעתיים נהנים מהמזגן ומגלידה לקינוח. כשחזרנו השגנו לעצמנו חדר גדול ל-6 אנשים שבעיקר מורכב מספות ומזרונים אבל חם ונעים ויש אפילו מקלחת בחדר. בילינו את אחהצ ביחד בחדר- האפי, הוליווד, ג׳ורדן וטרודי (שאנחנו עכשיו קוראים להם the crushers), ובערב גם מוזי והאנטסמן הגיעו והצטרפו לחדר. ישבנו בערב בחוץ עם עוד כל מיני חבר׳ה, שותים בירה ומקשקשים. כשהלכנו לישון זה הרגיש כמו מסיבת פיג׳מות כולנו בחדר, כשכל אחד שוכב על ספה וכולנו מדברים עד שנרדמנו. יום 45- מייל 517.6 עד מייל 541.5, סהכ- 23.9 מייל, 38.2 קילומטר. האפי ואני כיוונו שעון לשעה 4:00 והצלחנו שתינו לקום ולהתארגן מהר, גם הוליווד, ג׳ורדן וטרודי התעוררו קצת אחכ. האפי ואני יצאנו ב-4:30, והלכנו יחד עם פנסים עד שעלתה הזריחה.

החלק הראשון של היום כלל 6 קילומטרים על דרך עפר (מה שנחמד כי אפשר ללכת יחד ולדבר) עד לאקוודקט של לוס אנג׳לס. הזריחה לצד המים הזורמים (זה החלק הפתוח) היו מחזה מדהים. ראינו גם מלא גרבילים בדרך שנכנסו לנו ברגליים בגלל שהם לא הבינו מאיפה מגיע האור של הפנס.

אחרי 6 מייל התחיל האקוודקט עצמו שזה מקטע של 6 מייל גם כן, כולו על דרך עפר או על האקוודקט עצמו (שזה בעיקרון די נראה כמו כביש צר), בדרך מישורית לחלוטין. 6 מייל בלי שום פיט אחד למטה או למעלה. מצד אחד זה נחמד, מצד שני זה פשוט לא נגמר. 

מזל שיצאנו מוקדם כי מזג האויר בבוקר היה ממש נעים. האפי ואני שיחקנו בדרך כל מיני משחקים כמו 21 שאלות וסתם דיברנו כדי להעביר את הזמן. גם המקטע אחרי האקוודקט כלל דרך עפר ארוכה של 5.5 מייל ואחרי הפסקת בוקר יצאתי חזרה לדרך עם האפי וגם עם הוליווד. די מהר הופיעו 2 קולרים במרחק לא גדול אחד מהשני שכללו שתייה קרה. כמובן שעצרנו לשתות ולהתענג על תה קר ביום חם. הלכנו שלושתינו יחד והמשכנו עם המשחקי דרך והעברנו את הזמן עד שהגענו למקור מים שם עשינו עצירה ארוכה מתחת לגשר בצל. בדרך ראינו מלא עצי ג׳ושוע טרי, שנראים כמו שילוב מוזר בין עץ לקקטוס. 

אחרי ארוחת צהריים רובנו נמנמנו אבל הצל הלך ונהיה קטן אז האפי יצאה ראשונה, אחכ הוליווד ולבסוף אני כשמתחת לגשר נשארו עוד איזה 15 מטיילים.

הסתבר לי אחכ שממש שתי דקות אחרי שיצאתי הגיעה מכונית עם מלא אוכל ושתייה קרה אבל האמת שלא התבאסתי לגמרי כי כבר קיבלתי שתי מנות של שתייה קרה והייתי מלאה מארוחת הצהריים, אבל אין ספק שזה די מבאס לפספס טרייל מג׳יק. נשארו לנו עוד 6.3 מייל עד לנחל קטן שם גם נישן והלכתי אותם הפעם לבד עם מוזיקה ובקצב מאוד איטי כי התחילו קצת לכאוב לי השוקיים הקדמיים... הגעתי למים והאפי והוליווד בדיוק הקימו אוהלים. הקמתי את שלי וישבנו שלושתינו להכין ארוחת ערב, כשתוך כדי גם ג׳ורדן וטרודי הצטרפו. בילינו חמישתנו עד בערך שמונה ליד הנחל. זה היתרון בלהגיע מוקדם למקום שבו ישנים- אפשר להירגע ולנוח כמה שעות טובות וליהנות יחד ולא להיות בלחץ על התארגנויות והליכה מהירה. יום 46- מייל 541.5 עד מייל 566.4, סהכ- 24.9 מייל, 39.8 קילומטר. גם הבוקר החלטנו לקום בארבע כדי להספיק לעשות את כל המיילים עד לכביש ממנו לוקחים טרמפ לעיירה הבאה- טהצ׳אפי. ג׳ורדן וטרודי ישנו בלי אוהל אז כבר ב-4:10 הם התחילו ללכת, ב-4:30 הוליווד יצא, וב-4:40 האפי ואני התחלנו ללכת יחד את החלק הראשון. הזריחה הייתה מדהימה, וזה תענוג אמיתי ללכת בהרים האלה, במזג אויר נעים ולראות כל בוקר זריחות מופלאות. 

אחרי העלייה היה פינה עם כיסאות, מים ותפוחים אז עשינו שם הפסקה. כל אחד המשיך בקצב שלו ונפגשנו שוב כולם (הוליווד, האפי, ג׳ורדן וטרודי) להפסקת צהריים בחום מתחת לעצי ג׳ושוע טרי. עשינו הפסקה יחסית קצרה וכל אחד יצא בקצב שלו להמשך של עוד 9 מייל עד לכביש. 

ג׳ף, בעלה של טרודי ואבא של ג׳ורדן וקונור הבן השני הגיעו לבקר את ג׳ורדן וטרודי אז הם חיכו לכולנו בכביש ממנו לרוב תופסים טרמפים לטהצ׳אפי. זה היה מושלם- הם חיכו לנו עם שתייה קרה ופרינגלס. צחקנו שזה איחוד משפחתי של הקראשרס, אין ספק שיש בינינו הרגשה של משפחת שביל וזה משהו שממש חשוב שיש בין מטיילים- סוג של חברות שמתקיימת כשעוברים ימים שלמים ביחד בשביל.

הקראשרס הורידו את האפי, הוליווד ואותי בברביקיו והמשיכו למוטל. אכלנו שם והלכנו לקמפינג של העיירה- שבאופן מאוד משונה נמצא בתוך שדה תעופה של מטוסים קטנים (לא ברור איך מישהו אישר את זה אבל מסתבר שזה גאוות העיירה). זו עיירה ממש נחמדה למטיילים. כשהלכנו לקמפינג בתוך השדה תעופה הוליווד ניסה לתפוס טרמפ עם מטוס אבל לא ממש הלך לו :)

בערב הלכנו לבר עם הופעות וריקודים (זה הסופש של הממוריאל דיי אז יש להם סופש ארוך). שיחקנו משחקי בר, גם מוזי והאנטסמן הצטרפו וכמובן שבדרך חזרה אכלנו גלידה בתחנת דלק. עוד ערב מעולה על השביל....