6.8, יום ראשון-
מייל 1905.4 עד מייל 1899.9, סהכ 5.5 מייל, 8.8 קילומטר.
אתמול נסענו עם ההורים של האפי למדפורד- עיר קטנה בדרום אורגון. עצרנו בדרךב-REI, שם כל אחד היה צריך איזה משהו קטן. קניתי מכנסיים חדשות (זוג שלישי לבינתיים), וזה בהחלט נחמד.
משם הלכנו למוטל, והם לקחו שני חדרים ככה שלהאפי ולי היה חדר נפרד עם 2 מיטות נפרדות וזה היה מפנק ומרווח. אחרי שהתקלחנו הלכנו לארוחת ערב ומשם חזרנו לחדר לארגן את כל הציוד.
בתקופה האחרונה האפי ואני שומעות הרבה שירים של דיסני (בעיקר היפה והחיה, מולאן ופוקהונטס). אנחנו מנסות ללמוד את כל המילים (יש לנו הרבה זמן להעביר כאמור). באורח פלא בדיוק הקרינו בטלויזיה את הסרט מולאן אז שמנו אותו ברקע בזמן שהתארגנו וזה היה נפלא. ואפילו ידענו כבר את רוב המילים לשירים :)
בבוקר הלכנו לארוחת בוקר של המלון ואז נסענו להשלמת קניות בוולמרט ומשם לנקודת התחלת השביל במקום שנקרא ״שלטר קוב״. מכיוון שיש הרבה שריפות החלטנו לדלג צפונה למייל 1905 ומשם לרדת דרומה לדיאמונד לייק במייל 1845 עם ההורים של האפי ואחכ הם יקפיצו אותנו חזרה דרומה במידה וזה יהיה אפשרי מבחינת השריפות.
נסענו בערך שעתיים והגענו ב-11:00 למסלול, התארגנו ויצאנו לדרך. כבר בהתחלה האפי ואני פגשנו בחור בשם טופ שטיילנו איתו קצת ונתקלנו בו לא מעט בצפון קליפורניה. אחרי 2.5 מייל עשינו הפסקה ליד אגם גדול ואכלנו צהריים. אחרי שעה חזרנו לשביל ועברנו בין די הרבה אגמים קטנים, והרבה יתושים החלו להופיע ולהציק לנו. באזור 15:00 מצאנו אגם מהמם עם מקום נהדר לאוהלים והחלטנו שנעצור להיום. אמנם הלכנו בסהכ 5.5 מייל אבל זה רק היום הראשון והחלטנו שעדיף שניקח את זה ברגוע. דבר ראשון שעשינו היה להיכנס למים. זה היה מעולה. בעיקר כי היתושים לא הציקו לנו בתוך האגם. כשיצאנו הם חזרו אבל לא באופן מזעזע. הכנו ארוחת ערב על שפת האגם ובילינו ערב נעים ביחד.
7.8, יום שני-
קמנו בשש והתארגנו די הרבה זמן בעיקר כי ההורים של האפי אוכלים דייסת שיבולת שועל בבוקר וזה לוקח זמן. אבל אנחנו לא בלחץ ויש לנו בערך 12 מייל לעשות היום.
המקטע היום היה די מלא ביתושים (אנחנו קוראים לזה כאן- mosquito hell), ולכן רוב היום לבשנו רשת ראש נגד יתושים. פגשנו בדרך את דאבל די, בחור שפגשנו די הרבה כבר והוא חבר טוב והוא ממש הופתע לראות אותנו באות מצפון :) החלפנו חוויות והמשכנו הלאה. לקחנו הפסקת צהריים ארוכה ליד נחל ומשם המשכנו עוד כמה מיילים לאגם שנקרא סאמיט לייק. יש שם קמפינג מסודר ומכוניות יכולות להגיע לשם (בדרכי עפר עקלקלות) אז היו שם גם כמה משפחות. אבא של האפי הרגיש די רע, מהחום, היתושים והגובה, והם החליטו למצוא לו טרמפ. לשמחתנו הם מצאו בחור שהסכים לקחת את גלן, אבא של האפי, בחזרה למכונית, והאפי, אמא שלה (ג׳יין) ואני נלך מחר בחזרה את ה-17 מיילים שעשינו.
8.8, יום שלישי-
האפי, ג׳יין ואני הלכנו את ה-17 מייל בחזרה לשלטר קוב. ג׳יין שרדה את רוב היום ממש טוב אבל לקראת הסוף כבר היה לה די קשה. היא כל הזמן התפעלה איך אנחנו עושות את זה כבר כמה חודשים. הגענו באזור 15:30 לשלטר קוב וגלן חיכה לנו שם. אכלנו שם צהריים ופגשנו כל מיני מטיילים ששמחנו לראות. משם נסענו בחזרה לפיש לייק וישנו בבקתה שלקחנו ללילה.
9.8, יום רביעי-
החלטנו לבלות יום אחרון עם גלן וג׳יין ולחזור מחר לשביל. אכלנו במסעדה ארוחת בוקר וכל אחד עשה מקלחת נוספת, ואז עברנו לאזור של הקמפינג כי הבקתה כבר הייתה תפוסה ללילה. עשינו כביסה ונסענו לאגם אחר די קרוב שם האפי וההורים שלה הלכו לטיול של כמה מיילים ואני נשארתי באגם לקרוא ולנוח. חזרנו אחהצ ואכלנו ארוחת ערב ואז התחיל טפטוף שהפך למבול ולסופת רעמים וברקים חזקה. לשמחתי בתוך האוהל חם ויבש ורק הרעש היה די מחריש אוזניים אבל גם הסופה שככה בשלב מסוים.
10.8, יום חמישי-
מייל 1770.8 עד מייל 1796.8, סהכ- 26 מייל, 41.6 קילומטר.
ההורים של האפי הקפיצו אותנו לנקודת התחלה של השביל (ישנו בפיש לייק ריסורט שנמצא 2 מייל מהשביל). אחרי פרידה וחיבוקים יצאנו לשביל בשבע.
ראינו 7 מטיילים שהולכים דרומה במהלך היום, מה שדי הפתיע אותנו, ואף מטייל שהולך צפונה.
באמצע היום, אחרי שעשינו כבר הפסקת צהריים, השמיים מעלינו (זו נקודה חשובה כי זה נראה שמסביב עדיין בהיר) התמלאו עננים אפורים, והתחיל מטח של ברד בגודל עצום וגשם. הסתתרנו מתחת לעץ, מקוות לא לחטוף איזה ברד בראש כשבינתיים כל השביל נהיה לבן לגמרי. לשמחתנו אחרי 20 דקות זה נגמר ונשאר רק טפטוף והמשכנו ללכת. החלטנו לעצור אחרי 26 מייל למרות שרצינו לעשות יותר אבל היינו עייפות ורטובות ורעבות. השמיים התבהרו והיתושים אמנם חזרו אבל הייתה שקיעה נהדרת ויום חווייתי. בלילה עוד ירד קצת גשם אבל לא משהו רציני.
11.8, יום שישי-
מייל 1796.8 עד מייל 1818.4 (כולל עיקוף די רציני על הכביש), סהכ- 25 מייל בערך, 40 קילומטר.
הלכנו הבוקר 5 מייל על ה- Pct עד לסגירה של השביל בעקבות שריפה. סגרו את המקטע הזה בשביל לפני 6 ימים.
הגענו לצומת שנקרא סבן מייל- משם יש שביל שמגיע עד לחנייה על דרך עפר. לא ידענו כמה מיילים עד לשם ולשמחתנו זה היה רק 2.5 מייל בערך. משם יש הרבה מטיילים שלקחו טרמפ ממה ששמענו אבל רצינו ללכת את הכל אז התחלנו בהליכה על דרך עפר ממנה אחרי 4 מיילים חתכנו לנחל לקחת מים ולהפסקת צהריים והמשכנו לדרך עפר נוספת שנמצאת בצד השני של הנחל, אותו חצינו מהר כי הוא היה קפוא ולשמחתנו היה רדוד יחסית.
המשכנו בדרכי עפר עוד כמה מיילים עד שהגענו לכביש מספר 62 עליו יש לנו 10 מייל של הליכה. הליכה על כביש זה ממש מבאס בעיקר כי זה כואב בכפות רגליים די מהר (לי לפחות), יש מכוניות וזה פשוט לא שביל. לשמחתנו היה שוליים די רחבים ומעין תעלות בצד ולא הייתה תנועה רצינית על הכביש אז כל פעם שבאה מכונית פשוט ירדנו לתעלה.
הגענו בערב לכפר מזמה שנמצא בסמוך לקרייטר לייק (זה לא ממש עיירה אלא אזור קמפינג גדול עם חנות ומסעדה שנמצא למרגלות קרייטר לייק). הלכנו להירשם לקמפינג ואז לחנות שם קנינו גלידה ומשהו לשתות. כשהגענו לקמפינג ישבנו עם עוד חבר׳ה שעושים את השביל לארוחת ערב ואז אחד מהם בנונשלנטיות גמורה מספר לנו איך היום בצהריים השביל שהולך בסמוך לקרייטר לייק נפתח!! אנחנו תכננו ללכת את הכביש בגלל שהשביל סגור.
איזו שמחה!
12.8, יום שבת-
מייל 1818.4 עד מייל 1845.3 (דרך ווסט רים טרייל), סהכ- 25 בערך (השביל במקביל ל- Pct שנמצא על שפת קרייטר לייק קצר יותר), 40 קילומטר.
למזלנו אספנו את החבילות עם האוכל לימים הקרובים כבר אתמול בערב אז קמנו מוקדם, ב-5:30, וארגנו את כל הציוד והאוכל לימים הקרובים והלכנו לחנות שעוד הייתה סגורה אבל השתמשנו בווי פיי לעשות קצת שיחות הביתה. יצאנו לקראת שמונה, והלכנו כמה מייל בשביל שעולה ממזמה ווילג׳ לרים ווילג׳ (שנמצא על שפת המכתש וצופה על האגם). זו הייתה עלייה קצרה אך מעייפת, וכשהגענו למעלה קנינו קפה והלכנו לתצפית על האגם והתענגנו מהנוף והקפה של הבוקר. בילינו שם די הרבה זמן ואז יצאנו לשביל שנפתח אתמול שהולך על שפת המכתש. זה בערך 7 מייל הליכה כשבין לבין השביל פוגש את הכביש בנקודות תצפית מרכזיות ושם יש הרבה מכוניות ואנשים. על השביל עצמו לא היו הרבה אנשים. כמעט כולם מסתפקים בנסיעה במכונית ועצירה מדי פעם. עצרנו די הרבה כדי לצלם או פשוט לשבת מול הנוף ובשלב מסוים ראינו שכבר שלוש אחר הצהריים ועוד יש לנו 12 מייל ללכת אז התחלנו להתקדם בקצב מהיר. במיילים האחרונים של היום להאפי ולי כאבו ממש כבר הרגליים והיה לשתינו מאוד קשה. השביל היה מישורי ונוח אבל אחרי 3 ימים רצופים של 40 קילומטר, כשאתמול עשינו הליכה ממש ארוכה על כביש אספלט, הרגשנו שהגוף שלנו חייב הפסקה. הגענו ב-19:40 לכביש משם החלטנו לתפוס טרמפ למקום שנקרא דיאמונד לייק כי בבוקר ההורים של האפי יבואו לפגוש אותנו שם. זו היית כבר שעת דמדומים ואף מכונית לא עצרה (גם לא עברו יותר מדי). בשמונה ועשרה החלטנו ללכת קצת על השביל ולישון שם ובבוקר ההורים של האפי יאספו אותנו. בדיוק כשנכנסנו חזרה לשביל ראינו מכונית שעוצרת ומורידה 4 מטיילים. ישר שאלתי את הנהגת אם היא במקרה מגיעה לדיאמונד לייק והיא שאלה:״איפה זה?״. אמרנו לה שזה כמה מיילים מכאן והיא אמרה שהיא תקפיץ אותנו בשמחה. מסתבר שהיא גרה בעיירה סיילם (הבירה של אורגון, מרחק 4 שעות נסיעה), והיא בדיוק הורידה את הבן שלה ועוד 3 מטיילים חזרה בשביל אחרי שהם עשו הפסקה של כמה ימים מהשביל אצלה בבית. הגענו לדיאמונד לייק בדיוק כשהחשיך, מילאנו מים, ושאלנו בחנות אם יש קמפינג בחינם שם. היו שם הרבה בקתות וידענו שיש בצד השני של האגם קמפינג בתשלום, אבל העדפנו לחסוך. המוכר אמר שבמרחק רבע מייל יש מקום לקמפינג והלכנו לבדוק. כבר נהיה חושך ולא ראינו שום קמפינג אז פשוט נכנסנו ליער ומצאנו מקום לאוהלים, הקמנו אותם מהר והלכנו ישר לישון, גמורות מעייפות ועם גוף מותש וכואב.
13.8, יום ראשון-
4 חודשים בשביל!!
מייל 1845.3 עד מייל 1853.7, סהכ- 8.4 מייל, 13.4 קילומטר.
קמנו בשבע! כמה נפלא... החלטנו לקחת יום רגוע אחרי כמה ימים אינטנסיביים. בשמונה בבוקר פגשנו את ההורים של האפי באגם והלכנו לאכול ארוחת בוקר שם. התפנקנו וישבנו בבית קפה די הרבה ובסופו של דבר התארגנו ונסענו לשביל. ב-10:45 התחלנו ללכת, ועשינו 5 מייל עם ההורים של האפי ואז הם הסתובבו וחזרו למכונית, ולנו נשאר עוד 3 מייל עד לנחל שנמצא למרגלות הר טילסטן (הר ממש יפה שהולכים מסביבו, עם פסגה מחודדת שמזהים מרחוק). הגענו מוקדם, היה די קר היום, אזור ה-14 מעלות, אז הקמנו אוהלים, עשינו כביסה בנחל (במים קפואים, חשבתי שהאצבעות שלי ינשרו), הכנו ארוחת ערב מוקדמת ואחכ ארוחת ערב שנייה (יש לנו הרבה יותר מדי אוכל אז למה לא). והלכנו לקרוא באוהלים ולישון יחסית מוקדם.
14.8, יום שני-
מייל 1853.7 עד מייל 1875.7, סהכ- 22 מייל, 35.2 קילומטר.
היה לילה קר, וקמנו לבוקר די קר, אז ההתארגנות תמיד יותר איטית וקשוחה. לשמחתנו העננים נעלמו והשמיים התבהרו ובהמשך היום יצאה השמש מבין העצים וחיממה אותנו טוב טוב. השביל היה כמו ברוב אורגון בתוך היער והדרגתי מאוד. לא היו כמעט מים לאורך הדרך אז הצטיידנו בבוקר בכמה ליטרים לרוב היום. אחרי הפסקת הצהריים (חזרנו לשעתיים וחצי הפסקה, כרגיל זה היה נהדר), פגשתי את אגם- בחור ישראלי שפגשתי בתחילת המדבר, ממש לפני שנקעתי את הקרסול. מאז נהיינו חברים בפייסבוק אז אנחנו מעודכנים אחד לגבי השני, והיה ממש נחמד להיפגש ולדבר עברית בשביל.
בערב עצרנו במקום שנקרא ״ווינדיגו פאס״, שזה צומת של דרכי עפר עם השביל ויש כאן הטמנה גדולה של מים, וגם השאירו פה משקפיים לצפייה בליקוי חמה שיהיה עוד שבוע.
היה יחסית הרבה אנשים בקמפינג- אגם, הבחור הישראלי שפגשתי, שנקרא D.B., בחורה שהוא מטייל איתה בשם מנצ׳יס, שני מטיילים שהולכים דרומה ובחור שנוסע על אופניים מוושינגטון עד דרום אמריקה ועצר גם כן בקמפינג.
15.8, יום שלישי-
מייל 1875.7 עד מייל 1904.1 (דרך שביל צדדי שנקרא אורגון סקיי ליין שמקצר בכמה מיילים), סהכ- 22 מייל. 35.2 קילומטר.
היה שוב לילה די קריר וגם בוקר קר. אחרי התארגנות הבוקר יצאנו לשביל שנקרא סקיי ליין טרייל. הוא שביל ממש חמוד ונוח, שהולך במקביל ל- Pct. מכיוון שהלכנו עם ההורים של האפי את רוב החלק של השביל משלטר קוב דרומה יצא לנו ממש נחמד שיש שביל אחר (וגם קצר יותר). רוב היום לא ראינו אף אחד, ובהפסקת צהריים עצרנו ליד נחל קטן. יש לא רחוק משם קמפינג לאנשים עם סוסים, אז בזמן ההפסקה ראינו ארבעה סוסים עם הבעלים שלהם עוברים ליד. אחכ עצרנו בקמפינג שם ומילאנו מים. משם המשכנו דרך כמה אגמים קטנים וחמודים עד לשלטר קוב. פגשנו כאן די הרבה חבר׳ה- שניים שטיילתי איתם לפני איידלוויד, את ייטי- הבחורה שמטיילת עם החתול אותה פגשנו במדבר כשהחתול (טרייל בייט) היה גור קטנטן. ועוד כל מיני מפה ומשם. בעיקר היה כיף לפגוש את טטריס וספיידר מאמא- שתי הבחורות מדנמרק והולנד איתם האפי טיילה במדבר ופגשנו אותם אחרי צ׳סטר כשהן הלכו דרומה. ישבנו איתם כל הערב ושתינו די הרבה בירות בידיעה שמחר ניקח יום רגוע, נעשה כביסה ומקלחת ונחזור רק אחהצ לשביל.
16.8, יום רביעי-
מייל 1904.1 עד מייל 1908.4, סהכ 4.3 מייל, 6.9 קילומטר.
לקחנו יום ״נירו״ בשלטר קוב. בבבוקר הגיעה נינה, חברה של טטריס וספיידר מאמא מדנמרק שתלך איתם שלושה שבועות. ישבנו יחד כל הבוקר, ואחכ עשינו כביסה והתקלחנו. לקחנו את החבילות עם האוכל ששלחנו לכאן וארגנו את הציוד. את הצהרים ביליתי בקריאת ספר ושריצה על שפת האגם.
בשלב מסוים פגשנו את דראם סולו, פייסר ודוריאן- שהם חלק מהבאטהול סירקס, החבורה שבילינו איתה הרבה במדבר. לונג לגס גם הגיעה ואח שלה הכבאי בא לבקר. הוא הקפיץ אותנו חזרה לשביל. הלכנו עד לאגם חמוד שם חנינו ללילה יחד עם הבנות.
17.8, יום חמישי-
לפני יומיים התחיל לי כאב בשוק הקדמי וידעתי לזהות די מהר שזה אותו כאב שהיה לי במדבר כשהיה לי את השין ספלינט ברגל. בעיקרון זה כאב שמתחזק כשאני הולכת והוא אמור להיות דלקתי ולכן כמה ימי מנוחה וכדורים נגד דלקת אמורים לעזור. קמתי הבוקר כשהכאב רק נהיה חזק יותר והבנתי שיהיה די טיפשי להמשיך ללכת כי זה יהיה סיוט וכואב ועדיף שאחלים. אז דיברתי עם האפי ואמרתי לה שאחזור כמה מיילים אחורה לכביש ואנסה להגיע בסופש ל-pct days, שזה פסטיבל שיש כל קיץ בעיירה בצפון אורגון שנקראת קסקיידס לוקס. האפי תמשיך וניפגש עוד כמה ימים.
חזרתי לכביש ולשמחתי די מהר תפסתי טרמפ עם מטייל שעושה את השביל באורגון ואשתו שנופשת באורגון בזמן שהוא מטייל ופוגשת אותו כל פעם באיזה אגם. הם נסעו לבנד, עיירה די קרובה שאליה קיוויתי להגיע ולישון בלילה. הם הורידו אותי במרכז העיירה ולשמחתי מצאתי מוטל יחסית זול עם חדר פנוי. בגלל שביום שני יש ליקוי חמה מלא, ואורגון זה המקום ממנו יהיה אפשר לראות את הליקוי המלא וגם לאורך הכי הרבה זמן, כל הסופש צפוי להיות עומס מטורף של אנשים, ולכן למצוא חדר לא מאוד יקר היה משמח במיוחד.
רוב היום ביליתי במנוחה בחדר, עם קצת טלויזיה וספר לצידי.
18.8, יום שישי-
קמתי בעצלתיים, התקלחתי (בפעם השנייה!!), והלכתי לחפש משהו לאכול. אחכ דיברתי עם אגם שגם נמצא בבנד יחד עם מאנצ׳ והם בדיוק תופסים טרמפים לפסטיבל. אמרתי להם שאבוא לתפוס איתם טרמפים ואם הם מוצאים משהו בדרך שיעלו.
2 דקות אחכ קיבלתי הודעה שהם תפסו טרמפ. אז הלכתי לצומת לפני הכיש המהיר עם שלט שהכנתי וניסיתי לתפוס טרמפ. זה היה די קשה. מלא מכוניות אבל אף אחת לא עצרה. והנסיעה היא באורך של 3 שעות אז בכל מקרה לא ציפיתי למשהו מהיר...
אחרי כמעט שעה עצר לי בחור שעשה את שלושת השבילים בארצות הברית והקפיץ אותי לעיירה בשם מדרס במרחק של 45 דקות צפונה משם יהיה יותר קל לתפוס טרמפים. הוא לא ידע בדיוק איפה לעצור והוריד אותי לפני העיירה. משם עצר לי בבחור מקומי שגר ליד והקפיץ אותי למקום שממנו יהיה יותר קל לעצור טרמפים (בצד השני של העיירה) ואמר שאם אני נתקעת או שחם מדי או משהו אני יכולה להתקשר (השאיר לי את המספר שלו) ולהתארח בשמחה. יש אצלו מלא חברים ומשפחה בבית שבאו לקראת הליקוי חמה והם ישמחו לארח אותי. משם עצר לי טרמפ נוסף אחרי בערך חצי שעה בחור היספני מקסים שהיה לי איתו את הטרמפ הכי מוצלח שלי אי פעם. הוא נהייה לאחרונה מאוד קתולי והתלהב כ״כ שאני יהודיה מירושלים.ביקש שאספר לו על היהדות וכל משפט שלישי שאמרתי הוא ביקש שארשום לו את זה במחברת שלו כדי שהוא יזכור. השיחה התגלגלה ובשלב מסוים הוא אמר שהוא יקפיץ אותי למקום שאני צריכה- הוא נוסע לוושינגטון אבל עובר דרך מקום שנמצא מרחק של כמעט שעה נסיעה מקסקייד לוקס והוא החליט לסטות מהדרך כדי שאגיע לפסטיבל. ואז פתאום ראינו שני טרמפיסטים נוספים- הסתבר שאלו אגם ומאנצ׳. הם ואני היינו כ״כ מופתעים והם כמובן הצטרפו לנסיעה. אחרי שעה בערך ארי (הנהג) שאל אם אנחנו רעבים ועצר במסעדה מקסיקנית וקנה לנו ארוחה ענקית וקינוח לסיום (הוא לא היה מוכן שנשלם על דלק או על האוכל). היינו אסירי תודה וזו באמת הייתה חוויה. הוא גם החליט להביא לכל אחד מאיתנו דיסק און קי עם הרצאות של בחור שהוא מאוד אוהב כדי שיהיה לנו לחיים.... כשהגענו הצטלמנו והודנו לו כ״כ אבל זה הרגיש ונראה כאילו עבורו זו הייתה חוויה כ״כ משמעותית, הרבה יותר מאשר לנו. הוא נתן לי פתק עם השמות של המשפחה שלו וביקש שכשאחזור לירושלים אשים את זה במקום שקרוב לישו כי זו הדרך היחידה שלו להגיע לשם.
הגענו לפסטיבל באזור 19:00, ופגשתי שם הרבה חברים שהכרתי לאורך הדרך. ישבנו יחד כל הערב, קיבלנו בירה ראשונה בחינם כי אנחנו עושים את השביל ובהחלט יש פה אוירה נפלאה ורגועה.
