יום 36-
מייל 369.3 עד מייל 383.9. סהכ- 14.6, קמ- 23.3
דקסטר ואני קמנו מוקדם במקום המשונה שישנו בו ב- Wrightwood כי ישנו בקומה התחתונה וכל מי שהלך בקומה למעלה- זה גרם לעץ לחרוק בכל צעד... קמנו, התארגנו ואכלנו בנחת אבל היה רק 7:30 וההסעה לשביל הייתה ב-8:30, אז פשוט הלכנו לכביש לתפוס טרמפ. אחרי כמה דקות עצר לנו הבעלים של אתר הסקי שעברנו אתמול ולקח אותנו לשביל. בשמונה יצאנו לדרך...
אחרי איזה שעה פגשתי את טיילור שהיא והחבורה שהיא טיילה איתה היו איתי בחלק הראשון של הטיול לפני הפציעה. מסתבר שגם היא קצת נפצעה ולקחה את הזמן ברגוע ואימצה בדרך גורת חתול שנקראת מנזניטה.
הבוקר התחיל רגוע עם הליכה של כמה מייל עד למגרש חנייה ממנו עולים להר באדן-פאוול. עלייה די קשה ויחסית תלולה. עולים לגובה 9,400 פיט (2,665 מטר) לאורך 4 מייל של עלייה (מגובה 6600).
אבל שווה כל רגע- פסגה מדהימה עם תצפית של 360 מעלות.
היו כבר כמה מטיילים בפסגה ולאט לאט עוד ועוד מטיילים הצטרפו וכולנו עשינו שם הפסקה ארוכה.
למרות הגובה היה יחסית חמים ובלי הרבה רוח (בהתחשב בימים האחרונים זה ממש כיף כי היו רוחות משוגעות).
משם הביל עוד קצת יורד ועולה ואז יורד בצורה חדה בחזרה לגובה 7300 פיט.
אחרי מעיין שנקרא ליטל ג׳ימי יש קמפינג שגם נקרא באותו שם.
כמעט כולם עצרו בקמפינג כי זה היה יום אמנם לא מאוד ארוך מבחינת מיילים אבל הטיפוס היה מעייף. זה קמפינג מסודר עם מקום למדורה אז די מהר הכנו ארוחת ערב והדלקנו אש וישבנו כמה שעות טובות כשעוד ועוד מטיילים מצטרפים.
גם טיילור עם החתולה הגיעה באזור השקיעה ומנזניטה הפכה לאטרקציה של הערב.
יום 37-
מייל 383.9 עד מייל 406.7 + 2 מייל נוספים של הדרך העוקפת. סהכ- 24.8, קמ- 39.7.
היום הכי ארוך שלי עד כה + חציתי את ה-400 מייל (640 קילומטר).
זה היה יום קצת מוזר. יצאתי בשש וחצי עם עוד כמה חבר׳ה, ואחרי שביל קצר שהיה בירידה ברובו, הגענו לכביש ראשי שנקרא highway 2, אותו נפגוש עוד איזה 4-5 פעמים במהלך היום. מייל משם חצינו את הכביש שוב ואז הגיע עלייה רצינית לעבר הר נוסף בשם הר וויליאמסון. השביל אמנם לא מגיע לפסגה אבל עולים בטווח של 1.7 מייל גובה של 1200 פיט אז זו עלייה די קשוחה. משום מה השרירים שלי לא התעוררו טוב בבוקר והיה לי קשה במיוחד והגעתי אחרי כולם (מזל שבירידות אני ממש מהירה). אחר כך חצינו שוב את הכביש פעמיים, כשבפעם השנייה השביל חסום לאורך שלושה מייל כי יש שם צפרדע צהובה שמנסים להחזיר לטבע ורוצים לשמור על האזור. יש 2 דרכים עקיפות- אחת שלוקחת 5 מייל (תוספת 2 מייל), ואחת שהולכת 18 מייל (היא נפגשת בנקודה אחרת עם השביל ומוסיפה כמה מיילים אבל אני מניחה שהרוב מוותרים עליה). בכל מקרה, כולנו מראש אמרנו שנלך על הכביש. בחלק הזה הייתי לבד ולא ראיתי אף אחד כמעט בהמשך היום. אחרי 3 מייל הליכה על הכביש, יש פנייה, שמסתבר שחלק פספסו, שחותכת לאזור קמפינג ומשם לשביל אחר שנפגש עם ה-pct. זה שביל קצר וחמוד שיש בתחתית שלו נחל וממנו יש עלייה די רצינית חזרה לכביש הראשי. משם השביל יורד עד לנקודה של הקמפינג.
הגעתי לקמפינג אחרי החבורה שפספסה את הדרך, הקמפינג עצמו נמצא כמה עשרות מטרים לידנו וכולנו הקמנו אוהלים באזור ענק ושטוח. אחרינו הגיעו שאר החבר׳ה שיצאו איתנו בבוקר, ורובם הלכו לישון בקמפינג הרשמי שנמצא צמוד.
היום חזר להיות חם, ונראה שבימים הקרובים הולך להתחמם יותר.
הדלקנו מדורה וחלק מהחבר׳ה החליטו להתאמן בג׳גלינג אבנים.
כמעט כל היום הלכתי לבד, ואחרי החלק הראשון של היום גם לא ראיתי אף מטייל. זה די משונה לבלות עם עצמי ועם המחשבות כ״כ הרבה זמן. לרוב בהפסקות יושבים יחד אבל היום גם זה לא קרה. מוסיקה לעיתים מסיחה את הדעת אבל היום לא שמעתי בכלל, ובעיקר ביליתי במחשבות של עצמי. זה חלק מהמסע.
יום 38-
מייל 406.7 עד מייל 430.4, סהכ- 23.7, 37.9 קילומטר.
אמנם יצאתי בשש ורבע אבל כל החבורה שישנה לידי יצאה כבר בחמש וחצי כדי להתחמק מהחום של היום. במחנה השני מסתבר שכולם עדיין ישנו.
הבוקר התחיל בטיפוס ארוך שבסופו, כמו כמעט אחרי כל טיפוס, נגלה מראה מרהיב של מדבר המוהבה אליו אנחנו הולכים. בפסגה עשיתי עצירה וג׳ורדן (שקיבל את השם שביל- bone crusher) וטרודי תפסו אותי וישבנו יחד לארוחת בוקר. משם המשכנו בירידה לתחנת כיבוי אש ששם יש ברז מים. בדרך לשם עברו מולנו בשביל קבוצה די גדולה של קוריאנים שעשו טיול קצר וחילקו לנו סוכריות מקוריאה, רובן די טעימות!
בתחנת כיבוי אש פגשנו את המטיילים שיצאו לפנינו והיינו בהספק ממש טוב, עשינו 12 מייל עד השעה 11:00, כשהתחיל להיות יותר חם, אבל העצירה שם הייתה מבאסת כי לא היה צל. בכל זאת עשינו שם הפסקה של שעה, במהלכה השפריצו עליי לבקשתי מהברז (זה היה ברז שהשפריץ ממש חזק אם לא שמים לב אז ניצלתי את ההזדמנות להירטב ולהתרענן קצת).
מסתבר שבאותו יום היה מירוץ אופניים די רציני שבדיוק נגמר וכשירדתי למטה היו חבורה של רוכבי אופניים שבדיוק עממדו להתקפל ונשאר להם קולה ונקניקיה בלחמניה אז הם הציעו לי ולג׳ורדן שבדיוק עברנו וגם האפי (happy) בדיוק עברה והצטרפה אלינו. היה לנו קצת לא נעים שאף אחד אחר לא קיבל אבל די התענגנו על כל ביס. משם המשכנו בטיפוס נוסף ודי מתיש, בעיקר כי חלק גדול מההליכה היה די חולי והיה ממש חם וגם בדיוק אכלנו :) אבל אחרי כל עלייה יש ירידה ואחרי שעשיתי לקראת סוף הירידה תנומה של חצי שעה בצל הגענו למקור מים בין הבודדים באזור אז היו שם די הרבה חבר׳ה. פגשתי שם את פיל, שהתחיל יום לפניי והתחברתי איתו בסן דייגו ויצא לנו קצת לטייל יחד. הוא הולך מעט מיילים ביום ולוקח 2 ימי מנוחה בכל עיירה וככה יצא שנפגשנו שוב בשביל.
אחרי מנוחה טובה כמובן שהגיע עוד טיפוס (זה מן יום כזה של עלייה על הר וירידה ממנו לצד שני, אבל לפחות הרוב מדורג בצורה ממש נוחה), ובסופו נגלה עוד מחזה מרהיב- מצד אחר של הרכס משתרע המדבר ומצידו השני משתרעים הרים מכוסים בירוק. הגעתי לקמפינג אחרי יום ארוך כבר לקראת ערב. הייתה כבר חבורת מטיילים בקמפינג, וכולנו ישר הקמנו אוהלים והתיישבנו להכין ארוחת ערב. השקיעה היום הייתה מדהימה וכבר אחרי שהחשיך הלכנו לישון (שזה יחסית נדיר).
יום 39-
מייל 430.4 עד מייל 444.3 (+מייל לאתר קמפינג)
סהכ- 14.9, 23.8 קילומטר.
היה לילה חם יחסית ובעיקר בוקר חם. פעם ראשונה שממש הזעתי בשק שינה. בחמש וחצי קמתי מזיעה ובשש יצאתי לדרך. היום נכנסנו רשמית למדבר וזה ניכר בנוף ובטמפרטורות. אחרי 6 מייל של הליכת בוקר מהירה הגענו לאתר קמפינג קטן צמוד לכמה בתים שיש ליד מים שמלאכי שביל משאירים וצידנית עם סודה קרה. השעה הייתה אמנם שמונה בבוקר אבל בחום כזה אין שום בעיה לשתות קולה קרה מוקדם :)
אחרי ארוחת בוקר והתרעננות כל אחד חזר בקצב שלו לשביל כשנשאר לנו עוד 8 מייל עד לעיירה קטנטונת שבקצה שלה, בערך מייל וקצת מהשביל יש אתר קמפינג גדול שיש בו בריכה וחנות קטנה- ואחרי יומיים ארוכים והחום, לכולנו היה ברור שהיום עושים יום יחסית ״קצר״ והולכים רק 15 מייל כדי להגיע לשם. ההליכה הייתה בהחלט מאתגרת בחום של 35 מעלות, עם עליות וירידות, כשבאמצע השביל כמעט דרכתי על נחש שנח לו על השביל (לא בטוחה איזה סוג, הוא היה חום וארוך)- נראה לי ששנינו היינו בשוק כשכמעט דרכתי עליו ואז לקחתי כמה צעדים אחורה אחרי כמה רגעים של הלם הנחש המשיך לו לתוך השיחים ואני המשכתי בשביל.
את כל השמונה מייל עשיתי בלי עצירות, חוץ מלעמוד קצת בצל ולשתות מים, כדי להגיע כמה שיותר מהר לבריכה. ב-11:45 הגעתי, הנחתי את התיק, קניתי ספרייט וגלידה והורדתי נעליים ונתתי לחום גוף שלי לרדת. אחרי התרעננות הגיע שלב המקלחת ומשם מיד קפצתי לבריכה. יש כאן לא מעט מטיילים שכבר פה לילה שני, חלק קצת פצועים וחלק פשוט לוקחים מנוחה. בילינו את רוב היום בברכה, כשכל כמה זמן קופצים לחנות לקנות משהו לנשנש. חלק אפילו תפסו טרמפ למכולת שיש לא רחוק מכאן כדי להביא בירות.
אחהצ הגיעו הורים של אחד המטיילים והביאו המון אוכל לכולם- עוף ופסטה עם גבינה.
את שאר הערב בילינו בצל בעיקר בלשכב על הגב ולנוח. עצירות כאלה זה דבר מדהים....
מחר נשאר 10 מייל לעיירה הבאה בשם אגווה דולסה. אחרי כמה ימים אינטנסיביים זה כ״כ הכרחי לקחת כמה ימים יותר רגועים, במיוחד כשאין לחץ של זמן או שום דבר למהר לקראתו.
יום 40-
מייל 444.3 עד מייל 454.4, סהכ 10.1 מייל, 16.1 קילומטר.
אמנם ישנו בקמפינג ממש נחמד והיה לילה חמים ונעים, אבל הקמפינג נמצא קרוב לכביש ומשעה 4:00 בבוקר התחילו מכוניות לנסוע בלי הפסקה. בכל מקרה רובנו רצינו להתחיל כמה שיותר מוקדם כדי לא להיכנס לחום ולהגיע מהר לעיירה. ברבע לשש יצאתי לדרך ואחרי מייל הגעתי חזרה לשביל. כבר בשש היה די חם,
וההליכה הייתה די בעלייה אבל הקצב זרם ובלי עצירות חוץ מפעם ב כדי לשתות מים כמו שצריך, הגעתי ב-9:15 לאגווה דולסה. רוב החבר׳ה שאני איתם יצאו אפילו יותר מוקדם וכבר ישבו במסעדה. הצטרפתי לחבורה והזמנו ארוחת בוקר :)
אחרי כמעט שעתיים שישבנו שם הלכנו עוד מייל לעבר חווה שנקראת hiker heaven וזה בהחלט מקום מדהים. יש כאן זוג מבוגר שפתח את
הבית שלו בלי שום תמורה (הם לא מוכנים לקבל תרומות) ויש פה גם כמה מתנדבים- זו חווה שבשטח הפתוח ישנים, ויש כאן אוהלים קטנים שכל אחד משמש למשהו אחר- אוהל כביסה, אוהל בגדים להחלפה ומגבות, אוהל מקלחת, אוהל מחשבים ושקעים, ואוהל מקרר ומכונת תפירה. יש כאן מלא מטיילים, חלק עוזבים אחרי הצהריים כשיהיה פחות חם והחבר׳ה שהגיעו איתי היום נשארים כאן לפחות עד מחר.
כרגיל ביום מנוחה מיד התפניתי לעיסוקים של מקלחת/כביסה.
בשעה שתיים נסעתי עם השאטל שיש כאן פעם ביום למרחק של 30 מייל לחנות rei. הזדמנות להחליף ציוד. אני בעיקרון צריכה מידה חדשה בנעליים אבל לצערי לא היה את הסוג שאני צריכה אז הזמנתי באינטרנט לעיירה הבאה. קניתי עוד כמה דברים שהייתי צריכה וקפצתי לסופר גדול להתארגן לימים הבאים. בדרך חזרה השאטל עצר לנו באחלה מקום של המבורגרים. זה היה חוויה מעט מוזרה פתאום לנסוע שעה ברכב ולהיות במרכז קניות גדול. החיים בשביל כ״כ שונים.
בערב הלכתי עם אור וטל למסעדה מקסיקנית, עוד כמה חבר׳ה הצטרפו, וראינו את הפלייאוף ושתינו מרגריטות.
כשחזרנו באזור תשע התפלאנו לראות שלמרות השעה כולם כמעט ערים ונהנים בחווה והצטרפנו להמולה. היה ערב חמים וכולם פשוט שתו בירה קרה ונהנינו מערב שקט ורגוע.