יש כמה דברים שלא ממש יצא לי לכתוב עליהם עד עכשיו והם די משמעותיים-
הראשון- חיות! האמת היא שיש פה מגוון מטורף של חיות אבל את רובן כמובן לא ממש רואים (דובים, רקון, פומות, ועוד כל מיני). בימים הראשונים ראיתי הרבה עופות דורסים שלאט לאט נעלמו מהנוף ועכשיו בעיקר יוצא לראות מגוון מדהים של ציפורים, בכל מיני גדלים ובעיקר בכל מיני צבעים. מעבר ללראות אותן, בעיקר שומעים אותן מצייצות כל היום לאורך הדרך.
חיה נוספת שרואים כל היום (לפחות 8-10 ביום)- לטאות. רובן קטנות ומהירות, אבל גם הן מגיעות בגדלים ובצבעים שונים ומשונים. עד עכשיו לא יצא לי לראות ראטל סנייק שזה נחש עם זנב שעושה קול של רעשן ודי קשה לפספס, הוא כמובן מאוד ארסי ונפוץ באיזורים האלה. הרבה כבר ראו, אבל יש לי עוד חלק גדול לכסות במדבר אז רוב הסיכויים שאתקל בו. אבל כן יצא לי לראות 3 נחשים מסוג אחר, לא בטוחה איזה, שפשוט המתינו על השביל (כל אחד בנפרד), והזדחלו במהירות כשהתקרבתי.
ואפילו ראיתי עכביש שנראה כמו טרנטולה על השביל.
השני- מוזיקה! יש ימים שאני הולכת בלי לשמוע מוזיקה בכלל ויש ימים שכל היום האוזניות תקועות באוזניים. יש לי רשימת השמעה עם ערבוב מוזיקה די הזוי, ככה שאני יכולה לשמוע את ניל יאנג ולחשוב על קנדה, או לעלות במעלה ההר ופתאום ג׳סטין ביבר יקפוץ ואני אדלג לי משמחה, או מאיר בנאי ששר את מנגינת הנדודים ועושה לי קצת עצוב וגם הרגשה שאני יודעת על מה הוא מדבר, או ריהאנה ששרה: you got it, you got it, ומכניסה לי מוטיבציה בהליכה.
ועכשיו נחזור לשביל-
יום 30-
מייל 266.1 עד מייל 285.7, סהכ 19.6 מייל, 31.3 קמ.
בשבע בבוקר עליתי על השאטל של ההוסטל מביג בר לייק בחזרה לשביל. כל בוקר ההוסטל מוציא שאטל בשעה 7, 8, ו-9.
היינו בואן 9 מטיילים ובשעה 7:30 התחלנו ללכת.
אין ספק שזה היה היום הליכה הכי נוח ונחמד. היו אמנם עליות וירידות אבל הכל מדורג בצורה מעולה ואחרי 3 שעות כבר עשיתי 9 מייל ורובנו עצרנו יחד באזור פיקניק נחמד ליד נחל קטן לנוח בערך שעה.
ב-11:30 יצאתי חזרה לשביל, וההליכה זרמה. עשיתי מעט עצירות קצרות ובשעה 15:45 הגעתי לקמפינג אחרי יום של לא מעט קילומטר.
היום בחבורה נמצאים ג׳ורדן, ספראוט מאלסקה, וויז קיט מהוואי, שתי בנות מדנמרק והולנד שמטיילות יחד, בחור בשם קאובוי, אירלי בירד (היא קמה כמעט כל בוקר בשעה 4:00 והולכת בקצב רציף ואיטי כל היום) מיוטה, ודקסטר, בחורה מויסקונסין. הרוב הגיעו קצת אחריי לקמפינג, ואחרי שהקמנו אוהלים, מילאנו מים, התיישבנו להכין ארוחת ערב ולקשקש על מאכלים אהובים מהמדינות שלנו. אין ספק שהחומוס ניצח! יום 31- מייל 285.7 עד מייל 305.9, סהכ 20.2 מייל. 32.3 ק״מ. טוב, זה בעיקרון כנראה היה אחד הימים, אם לא ה! ב-Pct עד כה. הבוקר התחיל כרגיל כשקמתי יחד עם רוב מי שטיילתי אתמול באזור 5:30, אבל היה ממש קפוא אז לכולנו לקח די הרבה זמן להתארגן, ובאזור 6:20 יצאתי לשביל. הדרך הייתה ממש יפה וקצת שונה- רוב הזמן בירידה, לאורך נחל ממש יפה, שצליל המים הזורמים מלווה כל צעד.
ומהצד נגלה מבט חטוף על ביג בר לייק.
אחרי הפסקת בוקר, ובערך אחרי 7 מייל, נתקלנו ב-2 גברים שהולכים בכיוון הנגדי לנו ותולים שלטים עליהם כתוב- מטיילי Pct- ארוחת צהריים בחינם ב- splinters cabin.
אין ספק שזה דירבן את כולנו והקצב הליכה עלה באופן משמעותי. בשעה 11:30 הגעתי לשם- זה אזור שהרבה מטיילי יום מגיעים אליו. אפשר להגיע עם הרכב, יש אתר פיקניק חמוד ויוצאים משם להרבה מסלולי יום. זה נמצא ממש מעל נחל שנקרא deep creek שזה נחל שאנחנו נלך מעליו בשאר היום.
כשהגעתי לשם קיבלו אותי בברכה חבורה ממש נחמדה של אנשים, רובם בני 50-60, שמסתבר שהם הקימו סוג של מועדון הליכה וכל סוף שבוע כמעט הם נפגשים לטייל יחד. פעם בכמה זמן הם גם פותחים שולחן למטיילים. הם העמידו שם גריל והכינו המבורגרים במקום (גם צמחוני), ועל השולחן היה כמובן את כל התוספות שאפשר לבקש- חסה, עגבניה, בצל, קטשופ, מיונז, חרדל. לצד זה- פירות, סלט ענק, תבשיל עדשים, שקיות תפוצ׳יפס, סנדוויצ'ים עם חמאת בוטנים וריבה שיהיה לנו לקחת, סודה, מים, ממתקים ועוד כל מיני.
זה מוזר להתלהב ככה מאוכל, אבל הרעב בהחלט נבנה עם ההליכה, וכשהולכים כמה ימים רצוף במשך כל היום ומוציאים מלא אנרגיה, ופתאום יש אוכל טרי שמגישים לך פשוט כי אתה מטייל- זה מדהים.
אכלתי כ״כ הרבה. או לפחות זו הייתה ההרגשה אחרי שעתיים כשקמתי ללכת חזרה לשביל והרגשתי כמו חבית מתגלגלת. אבל שאר ה-7 מייל שנותרו היו כאמור לאורך הנחל, בשביל נחמד שגם הרבה מטיילי יום הלכו בו, וההליכה עזרה לעיכול :)
בדרך עברתי את הסימון של ה-300 מייל, שזה תמיד מרגש
אחרי 7 מייל היה סימון במפה של מקור מים שהחלטנו לישון שם, כי 2 מייל אחכ יש מעיינות חמים ורצינו להגיע אליהם דבר ראשון בבוקר (בהתחלה רצינו לישון במעיינות החמים אבל הסתבר שאסור, למרות שלא מעט עושים את זה, ופקחים נותנים שם מדי פעם, ובעיקר בסופי שבוע דוחות. אנחנו ביום שבת ולא רצינו לקחת סיכון מיותר)...
לשמחתנו הגענו לנחל מדהים, שיצר בריכות קטנות שכל אחד שהגיע מיד קפץ לתוכן. בין העצים כל אחד תפס לו פינה לישון.
את כל אחהצ העברנו במים, מצליחים לאכול עוד את השאריות שלקחנו מהטרייל מג׳יק, ומבסוטים מיום נהדר. הכפות רגליים שלי, ומסתבר של די הרבה אחרים, ירו לכאב בסוף היום, אבל זה כנראה פשוט מה שקורה לכפות רגליים כשהולכים כל יום הרבה ק״מ. לא נעים לומר אבל זה ממש מנחם שאני לא היחידה שזה כואב לה :) יום 32- מייל 305.9 עד מייל 328.1, סהכ 22.2 מייל, 35.5 קילומטר (היום הכי ארוך שלי עד עכשיו). ישנתי בפינה קטנה בחול ליד הנחל, כל אחד תפס לו מקום, כי זה לא ממש היה מקום טוב לקמפינג. קמתי מוקדם ובשש יצאתי כרגיל לדרך עם מוטיבציה גבוהה לעשות מהר 2 מייל ולהגיע למעיינות החמים. ברבע לשבע הגעתי לפינה מדהימה בנחל שצמוד אליה יש כמה בריכות קטנות של מעיינות חמים. היו לא מעט מטיילים שישנו שם וגם כמה שכבר במים. תוך שתי דקות הורדתי בגדים ונכנסתי לאחד המעיינות החמים. זה מעיינות שבעיקרון הלבוש בהן הוא בגדר המלצה וכמה מטיילים שהגיעו לקחו את זה עד הסוף והתפשטו לגמרי וקפצו למים. המים היו ממש חמים אז מדי כמה זמן קפצנו לנהר הקפוא כדי להתרענן ובחזרה למים החמים.
אחרי שעה אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי חזרה לדרך- ציפה לנו עוד יום ארוך לפנינו.
הדרך עצמה הייתה ממש יפה בחלק הראשון, כולה מעל לנחל (deep creek), ומדי פעם מטיילי יום חלפו על פניי, מחייכים בקנאה (או לפחות ככה נדמה לי).
לקראת החלק האחרון של הנחל עברתי סכר ענק ואז עצרנו יחד כמה מטיילים לארוחת בוקר מאוחרת במעבר האחרון של דיפ קריק.
משם השביל נהיה קצת משעמם יותר (הכל מהמם, אבל בהשוואה לחלקים אחרים), ועבר בין גבעות צהובות שרובן נשרפו ורוב העצים שם די מתים... הליכה די ארוכה עד שהגעתי לגבעות ירוקות שמצידן השני היה האגם שבו נישן בלילה.
אחרי טיפוס לא מאוד ארוך נגלה האגם לפתע.
מראה מפתיע ויפה ממש. את אחר הצהריים ביליתי בהליכה לאורך האגם, כשמדי פעם נגלים חופים נסתרים לאורכו שמזמינים להיכנס (אבל הקרירות של אחהצ ובעיקר הרצון להגיע לקמפינג מנעו ממני באמת לקפוץ פנימה). אחהצ הגעתי לאזור פיקניק שם קבענו כולם להיפגש. זה מקום שהרבה מטיילים מגיעים לישון בו כי יש בו שטח פיקניק, שירותים מסודרים והכי חשוב- פיצרייה שעושה משלוחים עד לשם. כמובן שמיד הזמנו פיצה לכולם. אחרי שעה וחצי היא הגיעה והצלחנו לסיים את הכל למרות שלקראת הסוף כבר נאבקנו בכל ביס.
רוב המטיילים נשארו לישון בפיקניק אבל בעיקרון הקמפינג המסודר היה במרחק של כמעט חצי מייל משם. אירלי בירד, ג׳ורדן, ספראוט ואני החלטנו להיות ילדים טובים וללכת לקמפינג האמיתי (היה לנו ברור שכנראה חא יקרה כלום אם נישן באזור של הפיקניק אם כולם אבל אנחנו קצת חנונים והעדפנו לישון במקום מסודר). ההחלטה התבררה כחיובית כלי ההליכה גרמה לנו להתחמם ולעכל את הפיצה :) הערב היה קריר אבל ישנתי מעולה בלילה. יום 33- מייל 328.1 עד מייל 342- 14 מייל, 22.4 קילומטר. קמתי בחמש לקול טפטוף הגשם על האוהל.
זה היה טפטוף ולא מבול, אבל זה בהחלט גרם לי להישאר בשק שינה עוד איזה 40 דקות. כשקמתי התארגנתי זריז מתחת לעץ כדי לא להיות מתחת לגשם, ועם מעיל גשם וכיסוי גשם לתיק יצאתי לדרך בשש וחצי. הגשם המשיך עוד בערך שעתיים. היה קצת קריר ועם רוחות אבל ההליכה הייתה דווקא ממש בסדר. בשלושת המיילים הראשונים מהאגם ועד שטיפסתי על ההרים שממול, היו מלא קשתות בענן (ראיתי לפחות 6) שכולן היו נראות ממש קרובות ויפיפיות.
הייתי די עייפה היום והלכתי ממש לאט יחסית, ומטיילים כל הזמן עקפו אותי. ההליכה הייתה קצת משעממת היום ובעיקר ליוו אותי רוחות שהלכו והתחזקו. השמש אמנם יצאה והגשם הפסיק אבל הקור נשאר יחד עם הרוחות. אחרי עלייה, הגיעה ירידה ארוכה
וקצת תלולה עם רוחות שאיימו לגלגל אותי מההר למטה, ואת כל הדרך עשיתי בהליכה מהירה עד שהגעתי, אחרי 14 מייל, לאחת התחנות הכי מדוברות במסלול- מקדונלדס!
זה מצחיק כי מרגיש של הימים האחרונים ממש סבבו סביב אוכל, ולרוב אני לא מתלהבת כל כך מדברים כמו פיצה או המבורגר, ובטח לא מקדונלדס, מקום שלא נראה לי נכנסתי אליו בערך 20 שנה. אבל אחרי ששומעים על המקום כ״כ הרבה, והולכים יום שלם (ועוד ברוחות), אין ספק שזה מרגיש קצת כמו גן עדן למטיילים. וזה גם בעצם המקדונלדס היחיד שיש על השביל ב-pct. זה נמצא על הכביש הראשי (highway 15) שמוביל עד ללאס וגאס. צריך ללכת עוד 0.4 מייל בשביל להגיע לשם, אבל זה בהחלט שווה את זה :) במיוחד כי זה המקום שבו ממלאים מים כי המקור מים הבא נמצא במרחק של 22 מייל.
כשנכנסתי למקדונלדס, אחרי שהרוח קודם כל הפסיקה, נגלה מראה ממש מצחיק- משהו כמו 25 מטיילים ממלאים כמעט את כל השולחנות של המקום, כולם נראים די מצחיק, ומריחים כמו מטיילים, ואוכלים המבורגרים וגלידה. כל מי שלא קשור לpct שנכנס למקום נראה ממש מופתע ויצא לי לקשקש עם חלק מהאנשים שהם לא מטיילים והם היו מאוד מופתעים.
ולעומת זאת כל מטייל נוסף שנכנס- חיוך ענק מרוח על הפנים שלו, מרגיש שהגיע למנוחה המיוחלת.
אחרי ארוחה+גלידה, התלבטנו כמה מטיילים מה לעשות.
הרוחות ממש חזקות, וכנראה יימשכו לפחות עד מחר, ובכל מקרה כל ההמשך מכאן עד לעיירה הבאה (27 מייל) זה רק עלייה, אז כנראה נעשה עוד 5-6 מייל היום. ומצד שני, יש במחלף כאן מוטל חמוד שמארח מטיילי pct וחלק החליטו להישאר פה. רוב החבורה החליטה להמשיך ואירלי בירד ואני החלטנו ללכת למוטל.
גם ככה טיילנו היום מרחק לא רע, ואנחנו ממש לא ממהרות, והמזג אויר בכלל לא עושה חשק להמשיך. והרגליים שלי בהחלט זקוקות למנוחה. אין ספק שזו החלטה מעולה- המחיר ממש לא יקר, וקיבלנו חדר עם 2 מיטות ענקיות, מקלחת מפנקת (התקלחתי לפחות 30 דקות), טלויזיה (לא שהדלקנו אבל בכל זאת), כביסה, אינטרנט ובריכה וג׳קוזי :)
אחרי המקלחת הארוכה שכבתי במיטה עם רגליים למעלה והסתכלתי מהחלון כשהרוחות מנשבות חזק והרגשתי בסך הכל ממש טוב מכל הימים האחרונים.
עד עכשיו כתבתי על הרבה חבר׳ה שאני פוגשת והשמות שביל (trail names) שלהם. סוף סוף גם אני קיבלתי אחד היום! והשם הוא- טישו (כי אני כל הזמן מסתובבת עם טישו בכיס ומקנחת את האף תוך כדי הליכה חחח).
לקראת ערב אירלי בירד ואני הלכנו לקנות סלט וחזרנו לחדר, וראינו תוך כדי האוכל סרט (די מטופש אבל למי איכפת).
יום 34-
מייל 342 עד מייל 364.3, סהכ 22.3 (+מייל אקסטרה מהמוטל לשביל אבל אני לא מחשיבה). 35.7 קילומטר.
קמתי בשבע בבוקר, במיטה חמה, כבר התחלה טובה. אחרי התארגנות ירדתי לארוחת בוקר שבאופן מפתיע הייתה ממש טובה ומפנקת. היו שם עוד כל מיני מטיילים, חלק ממשיכים במסלול וחלק נשארים ליום מנוחה. בשעה שמונה וחצי הייתי בחזרה בשביל כשהתכנון שלי היה לעשות יום יחסית קצר של 15 מייל ויום אחרי עוד 12 מייל ולהגיע לעיירה. במיוחד כי כל הדרך היא בעלייה של 5000 פיט (1500 מטר). אבל היום זרם לו, כל פעם נוף חדש התגלה, הרים מכוסים בירוק,
הרים מכוסים בשלג,
נוף מדברי ושרוף,
עננים שמכסים את הרקיע,
ולאט לאט השעות חלפו והקילומטרים עברו והחלטתי להגיע עד למקור מים היחיד שנמצא 22.1 מייל מתחילת השביל ליד המקדונלדס (בגלל זה סחבתי כל היום 5 ליטר אחרי שבבוקר שתיתי המון לפני שיצאתי והייתי צריכה לעצור כל איזה שעה כדי להתרוקן 😊). במעלה הדרך פגשתי קבוצה של מתנדבים שעושים עבודות בשביל- הם ישנים בקמפינג קרוב וביומיים שהם שם מתחזקים את השביל, מסדרים, מנקים. בגלל שיצאתי יחסית מאוחר הגעתי לקמפינג ב-18:45, כשכבר היה די קר ורוחות נושבות. מיד לבשתי בגדים חמים, והקמתי את האוהל, בישלתי ארוחת ערב בפנים ובשמונה כבר הלכתי לישון. יום 35- מייל 364.3 עד מייל 369.3. 5 מייל, 8 קילומטר. כל הלילה נשבה רוח חזקה אבל האוהל שלי היה ממש יציב והיה לי יחסית חם ונעים בפנים. הבוקר היה קר וקשה לקום לתוך קור ורוחות, אבל העיירה מחכה :) יצאתי בשש וחצי לשביל, כשהרוב עוד עדיין באוהלים, והלכתי 5 מייל,
שרובם היו בירידה, לאורך מסלול סקי שהעונה שלו נגמרה,
עד לכביש ראשי ממנו תופסים טרמפים לעיירה בשם Wrightwood. בשמונה ורבע הייתי בכביש כשבדיוק רכב העמיס מטיילים והם חיכו שאגיע והעמיסו גם אותי מאחורה. נסיעה של רבע שעה לעיירה קטנה וחמודה שלרוב החיים בה שקטים חוץ מבעונת הסקי, שכבר נגמרה, ואז מפוצץ כאן.
ירדנו במרכז העיירה והלכנו קודם כל לאכול ארוחת בוקר. אחרי שעה של ממנוחה וארוחה טובה הלכתי לחנות של כלי בניין וציוד טיולים שהיא מהווה סוג של מרכז למטיילים- יש להם שם רשימות של כל מלאכי השביל והמקומות שמארחים מטיילים, מידע על האזור והם מחלקים סיכות של ה-Pct לכל מטייל שנרשם בספר שלהם. פגשתי לא מעט מטיילים שהכרתי, הרבה ישנים אצל מלאכי שביל שמארחים מטיילים. אחרי הרבה טלפונים ללא מענה לכל מיני מלאכי שביל הלכתי למאפייה ממול לשבת עם כמה חבר׳ה שגם הגיעו הבוקר וכולנו החלטנו ללכת יחד למקום שנקרא- "holistic health day spa" שמארח מטיילים במחיר נמוך. הגעתי לפה, עם אור וטל, ועוד כמה מטיילים, והגענו למקום הכי מוזר שהייתי בו עד עכשיו. זה בית עץ גדול, שיש בו כל מיני חדרים אותם הם משכירים ב-50$ ללילה, או שאפשר לישון על ספה או מיטה מתקפלת ב-20$. שתי המנהלות של המקום הן אחיות אפרו-אמריקאיות קורעות מצחוק ובעיקר הזויות, עם דיבור ולבוש די משונה, ושתיהן לא מפסיקות לקשקש (ברמה כזאת שביקשתי משאר המטיילים שיפסיקו לשאול אותן שאלות כדי שהן יוכלו אשכרה להתעסק באירוח שלנו חחח). לקח בערך שעתיים מהרגע שהגענו עד שהן עשו לנו סיור ורשמו אותנו. דקסטר (מישהי שטיילה איתנו בקבוצה) ואני החלטנו לקחת ביחד את החדר האחרון שנשאר ולשלם עוד 5$ כל אחת במקום לישון על ספה. ככה קיבלנו חדר גדול עמוס במלא דברים, אבל נעים ונוח :)
ואז כרגיל לשאר העיסוקים ביום ״מנוחה״- מקלחת, כביסה, קניות אוכל (מרוב האוכל שנחת עליי בשביל בימים האחרונים נשאר לי מספיק לכמעט ארבעה ימים מלאים).
מכאן ממשיכה מחר בטיפוס להר שנקרא באדן-פאוול ואז כמה ימים עד לעיירה בשם אגווה דולסה, משם אכתוב פוסט נוסף.