הגעתי ביום שלישי, 11/4, לסן דייגו, אחרי שבוע בשיקגו.
שיקגו הייתה מדהימה- קודם כל, נחיתה רכה בדירה של אתיה שאירחה אותי למשך שבוע, ואני חייבת לה תודה ענקית. הג׳ט לג ליווה אותי בימים הראשונים אבל דעך עם הזמן. ביומיים הראשונים בשיקגו התעסקתי בארגונים לטיול- השלמת ציוד ב-rei, החלפת ציוד לא מתאים, וחיפוש אחר הנעל המושלמת! זה לא היה פשוט... נעלי ריצת שטח הם מאוד צרות ואף נעל לא הייתה מספיק נוחה. והנעל היחידה שכן (altra lone peak) הייתה במידה לא מתאימה. לא הייתה ברירה ונסעתי שעה וחצי לחנות אחרת ששם הייתה המידה הנכונה. מזל.
את שאר הימים ביליתי בעיקר בלאכול טוב (שיקגו כ״כ טובה בתחום הזה), לבלות עם אתיה, לראות את שיקגו, לחגוג את הסדר עם 40 סטודנטים, ולצבור פרפרים בבטן.
בשלישי בצהריים הגעתי כאמור לסן דייגו, לבית של סקאוט ופרודו- מלאכי שביל שכבר 11 שנה מארחים אצלם בבית הייקרים. אבל זה לא סתם אירוח. איסוף מהשדה תעופה, חצר ענקית עם אוהלים בשביל כל המטיילים שישנים אצלם, ארוחות לכולם, ציוד לשליחת דואר, הכנת אספקה, טרמפים לחנויות וכו. וכמובן- טרמפ לנקודת התחלה של השביל בבוקר.
השנה ירדו (ועדיין ייתכן שירדו) כמויות גדולות של משקעים- המון שלג שהולך להישאר. זו שנת השלג הכי משמעותית ב-35 שנים האחרונות פחות או יותר.
המשמעות היא שהבצורת שליוותה את קליפורניה בשנים האחרונות נשברה (לא לחלוטין, בעיקר בדרום קליפורניה עדיין יש מחסור במים). יש הרבה יותר מים זורמים, במקומות שכבר שנים יבשו לחלוטין. מצד שני, יש המון שלג עדיין, וזו תהיה בהחלט חוויה מאתגרת בסיירה נבאדה.
מדהים לראות כמה מטיילים עוברים כאן, מכל מקום, בכל הגילאים, בכל הצורות והגדלים.
כבר כאן, רגע לפני ההתחלה, מתפתחת לה הקהילה של ה-Pct. כולם חולקים התרגשות ופחדים, ורצון עז לצאת לשביל.
מחר בשש בסוקר נצא לנקודת התחלה.
העדכון הבא יהיה כבר מהשביל עצמו :)
Wish me luck!
אומרים שסקאוט (השם האמיתי שלו זה ברני) קיבל את הכינוי כי הוא היה מדריך בצופים ועדיין מתנהג ככה (בקטע טוב). הנה הדגמה חיה לכך-
ארוחת ערב, ושיחה עם סקאוט
בתוך האוהל
הציוד שלי פרוס
האוהלים בחצר של סקאוט ופרודו
בשדה התעופה בסן דייגו
